"אשם תורם" היא טענה משפטית שמגן עליה הנתבע בתביעה נזיקית. משמעותה: אם התובע (הניזוק) תרם ברשלנותו להתרחשות הנזק, אפשר להפחית את סכום הפיצויים שמוטל על המזיק. היקף ההפחתה נקבע לפי נסיבות המקרה ומידת האחריות שנקבעה לבעלי העניין.
הטענה מבוססת על הרעיון שהניזוק עצמו יכול להיות חלק מאחראים להתרחשות הנזק. ההשפעה יכולה להגיע עד כדי פיטור המזיק מתשלום פיצוי מלא. הערכת המידה תלויה בנסיבות ובדיון בבית המשפט.
קטינים (ילדים ובני נוער) זוכים ביחס מיוחד במערכת המשפטית. בגלל הבשלות והניסיון הקטן שלהם, חלות עליהם הגבלות והגנות שונות. למשל, בגינו פלילי יש גיל סף להעמדה לדין; בישראל זה גיל 12. גם בנזיקין ישנן הגנות שמטרתן להגן על קטינים.
בחוק הישראלי אין גיל סף כללי לאשם תורם. כלומר, ניתן לייחס אשם תורם גם לילד מתחת לגיל 12, אם התנהגותו תרמה לנזק שנגרם לו. בפסיקה נהוג להתאים את מידת האשמה לגילו של הקטין וליכולתו להבחין בסכנה.
יש שתי גישות עיקריות: גישת הפטור המחמיר, שבה ילדים תחת גיל מסוים זכאים לפיצוי מלא; והגישה המודרנית, הגמישה, שמאזנת בין הגנה על הילד לבין ייחוס אחריות לפי כישוריו. הגישה המודרנית תומכת בהתחשבות בשינויים בהתפתחות הילד.
סעיף 64(3) לפקודת הנזיקין מגן על קטין מתחת לגיל 12 במקרים מסוימים. הסעיף מתייחס למקרים שבהם הילד הוזמן או הורשה לשהות במקום שבו הגיעו אליו חפצים מסוכנים. במקרים אחרים ניתן עדיין לייחס אשם תורם לפי סעיף 68.
בפסיקה יש דוגמאות שונות: בית משפט פטר ילד בן שלוש מייחוס אשם תורם אחרי שפגע בו רכיב על הכביש. בית משפט אחר מצא שילדה בת שמונה לא יוחסה לה תרומת רשלנות אחרי נפילה במשחק. לעומת זאת, לגבי נערים צעירים יותר נוהגת גישת ביניים: בוחנים את מידת הזהירות המצופה מ"קטין סביר בגילו" ללא התחשבות בתכונותיו האישיות.
פסקי דין בולטים מבהירים שקיימת ציפייה שמקטין יהיה זהיר לפי גילו וכשרונו השיפוטי. בית המשפט העליון קבע כי האחריות של מבוגר שמטפל בילדים גבוהה יותר, והוא חייב לנקוט זהירות רבה יותר כדי להגן עליהם.
הפסיקה מפרשה שאדם בוגר צריך לנקוט באמצעי זהירות חומרים יותר במגע עם ילדים. כלומר, האחריות של המבוגר גדלה ככל שהילד צעיר יותר.
בהצעת קודיפיקציה הוצע לבטל חלק מהפטורים הקיימים, כולל פטור בנזיקין לקטינים מתחת לגיל 12. יחד עם זאת הוצע סעיף כללי המאפשר לבתי המשפט להפחית פיצויים בהתחשב באשמתם היחסית של המעורבים. המשמעות המעשית עשויה להיות החלת מבחן תעריפי-אובייקטיבי המותאם לגילו של הקטין.
בהלכה יש מקרים שבהם מבוגר אחראי אם הוא הביא חפץ מסוכן שנועד להזיק. אם המבוגר נתן חפץ שלא היה מסוכן עד שהילד הפעיל אותו, לעתים המבוגר לא ייחשב אחראי.
"אשם תורם" זה רעיון בחוק. הוא אומר: אם הילד פעל ברשלנות, אפשר להוריד קצת מהפיצוי.
זה אומר שהניזוק עצמו גם אחראי לחלק מהנזק. בית המשפט מחליט כמה להקטין את הפיצוי.
קטינים הם ילדים. החוק יודע שילדים פחות מנוסים ממבוגרים. לכן לעתים הם מוגנים ולא נאשמים בגילים צעירים.
בישראל אפשר לפעמים לייחס אשם תורם גם לילד מתחת לגיל 12. בתי המשפט בוחנים מה הגיל ומה היכולת של הילד להבין סכנה.
יש שני רעיונות: אחד אומר שצריך להגן על ילדים תמיד. השני אומר לבדוק כל מקרה לפי מצבו של הילד. בישראל נוהגים בדרך בינה בין השתיים.
חוק מסוים (סעיף 64(3)) מגן על ילדים מתחת לגיל 12 במצבים מסוימים. במקרים אחרים עדיין אפשר להגיד שהילד תרם לנזק. בתי המשפט הפסיקו לפעמים שלא ניתן לייחס אשמה לילדים מאוד צעירים.
החוק אומר שמבוגר צריך לשמור יותר על ילדים. כלומר, מבוגר חייב לנקוט זהירות כדי להגן על ילדים.
במסורת יש מצב שבו מבוגר אחראי אם נתן לילד חפץ מסוכן שנועד להזיק.
תגובות גולשים