"קו מהדרין" הוא אוטובוס שבו נהוגה הפרדה בין גברים לנשים. המנהג הרווח הוא שהגברים יושבים בקדמת האוטובוס והנשים באחוריו. לעיתים נשים עלו וירדו דרך הדלת האחורית וגברים דרך הקדמית. המושג "מהדרין" כאן מתייחס לשמירה מחמירה יותר על כללי צניעות ופרדה. בתחילת ההופעה של הקווים פעלו גם הסעות פרטיות בשנות ה־90, ולמעלה משנות ה־90 נרתמו גם חברות תחבורה ציבורית להפעיל קווים דומים, בעיקר באזורים חרדיים כמו בני ברק וירושלים.
בשנות ה־90 וכן בסוף העשור הוקמו ניסיונות ודיונים רשמיים, כולל ועדות שדנו בדרכים להתאים תחבורה לציבור החרדי מבלי לפגוע בזכויות כלל הנוסעים. חברות כמו "אגד" הפעילו קווים מהדרין ואף התאימו מחירים כדי להתחרות בהסדרים הפרטיים.
הפרדה בתחבורה קשורה לאורח החיים בחברה החרדית. בתוך הציבור החרדי והדתי התפתח דיון הלכתי וחינוכי על המשמעות של הקווים. כמה רבנים חסידיים תמכו והגדירו את הנסיעה כציווי הלכתי או כהידור (קיום קפדני של מצוות). מצד שני, רבנים אחרים, כולל ראשי הרבנים, הביעו הסתייגות מקפידה ומנגד כפייה.
קיימת חלוקה בין פלגים: בקרב החסידים התמיכה היתה רחבה יותר, בעוד בחוגים הליטאיים היו התנגדויות. בפועל רבים מהנוסעים החרדים נוהגים להצטרף להסדר באופן וולונטרי (מרצון), מתוך כבוד או נוחות. עם זאת התרחשו מקרים של התערבות של נוסעים אחרים, כולל דרישה מנשים לשבת מאחור, ולעתים שימוש במדבקות או בקשיים אחרים.
מתנגדי הקווים נטענו כי אפשר לאלץ פלח מסוים של החברה באמצעות כספי ציבור, כי תחבורה ציבורית אינה פלטפורמה להכתבת כללים דתיים, וכי אין צורך בקווים נפרדים כי חרדים נוסעים גם בקווים רגילים. התומכים טענו שמדובר בשירות מותאם לקהל משתמש גדול, שהקווים רווחיים לעתים והמחירים מוזלים לעידוד שימוש, וכי יש לתת מענה תרבותי וציבורי לדרישות הצניעות.
ויחד עם הוויכוח הציבורי נרשמו אירועים חריגים. משרד התחבורה הקים "קו חם" לדיווח על אירועים כאלה. בדיקות רשמיות הראו שרוב הנסיעות בוצעו ללא כפייה או אלימות, אך מקרים בעייתיים אכן אירעו והובילו לתגובות ציבוריות ומשפטיות.
בעקבות עתירה אזרחית ב־2008 מונה בבית התחבורה צוות בדיקה. הוועדה קיבלה אלפי פניות ושימשה בסיס להמלצות. בסופו של דבר, בינואר 2011, פסיקת בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ, הרשות השיפוטית העליונה בישראל) קבעה שהפרדה מגדרית כפויה בקווי מהדרין אינה חוקית. פסק הדין אפשר המשך הפרדה מרצון, אבל האסיר כפייה והטרדה עלולות להוות עבירה. בג"ץ גם הורה על הצבת שילוט ומודעות המבהירים את החוק.
חברות התחבורה, ובראשן "אגד", הציבו את השילוט הנדרש. חלק מהעיתונים החרדיים סירבו לפרסם מודעות על ביטול ההסדר, ולכן פרסומים הופיעו בעיתונות החילונית. למרות הפסיקה פחתו אירועי הכפייה, אך מקרים בודדים נמשכו. דוגמה לכך היא מקרה בירושלים ב־2019, שבו נהג מנע כניסת נשים; בוצע הסדר טיעון שכלל פיצויים וקנסות לחברה ולנהג.
תמציתית: קווי מהדרין היו ניסיון להתאים תחבורה לציבור שומר מסורת באמצעות הפרדה ממוסדת. ההליכה לכיוון הפרדה כפויה פוסלה על ידי בג"ץ, אך הדיון על התאמת שירותים לצרכים תרבותיים נמשך, ולפעמים מתארחים קונפליקטים בין זכויות הפרט לבין דרישות קהילתיות.
"קו מהדרין" הוא קו אוטובוס שבו מקובל שמגברים יושבים בקדמה ונשים מאחורה. מהדרין כאן אומר שמקפידים על כללי צניעות. בתחילה היו גם הסעות פרטיות שקראו לעצמן כך.
יש מי שתומך בקווים אלה ומי שמתנגד. רבנים מסוימים אמרו שזה נכון, וחלק אחרים אמרו שלא צריך לכפות את זה. בדרך כלל אנשים חרדים יושבים לפי המנהג מתוך רצון או נימוס, אבל לא תמיד.
חלק מהפוליטיקאים טענו שאסור לכפות כללים דתיים באוטובוסים ציבוריים. התומכים אמרו שצריך לתת שירות שמתאים לקהל. משרד התחבורה הקים מספר דיווחים כדי לטפל בבעיות שעלו.
בשנת 2011 בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ, בית משפט גדול) אמר שאסור לכפות הפרדה בין נשים לגברים באוטובוסים. מותר להפריד אם זה מרצון הנוסעים. חברות התחבורה הציבו שלטים שמודיעים על ההוראה. גם אחרי הפסקה היו עוד מקרים בודדים, ובמקרה אחד בירושלים ב־2019 הנהג והחברה נדרשו לשלם קנסות ופיצויים.
לסיכום: היו קווים שבהם נהגו להפריד בין גברים לנשים. בית המשפט אסר כפייה, אבל אנשים יכולים לבחור לשבת לפי מנהגם. אם יש בעיה, אפשר לדווח למשרד התחבורה.
תגובות גולשים