אשר כנפו

אשר כנפו (נולד 1935) הוא סופר, איש חינוך ועורך ישראלי. הוא חיבר ספרים רבים וחקר את מורשת יהדות מרוקו. במשך שנים עמד בראש התזמורת האנדלוסית הישראלית באשדוד; המוזיקה האנדלוסית היא המוזיקה המסורתית של יהודי צפון אפריקה.


כנפו נולד ויסד באסואירה (מוגדור) שבמרוקו, במשפחה רבנית וצאצאית רבי יוסף כנפו. ב-1951 עלה לישראל עם קבוצת נוער והתיישב בקיבוץ כפר דרום (כיום מושב בני דרום). בשנות ה-60 וה-70 יצא לשליחות חינוכית באיטליה, צרפת ופנמה. למד ספרות בסורבון בפריז ויש לו תואר ראשון ושני מאוניברסיטת תל אביב. משנות ה-80 שירת כמפקח וראש חינוך חברתי במחוז הדרום במשרד החינוך.

בשנת 1977 ייסד את האגודה "זיו המערב" לשימור מורשת יהדות צפון אפריקה. פעילויות האגודה קידמו את ההתעניינות במוזיקה האנדלוסית, וב-1994 הוקמה התזמורת האנדלוסית. בתקופתו כיושב ראש זכתה התזמורת בפרס ישראל, פרס המדינה על תרומה משמעותית לתרבות.

כנפו פרסם רומנים וספרי עיון על חיי יהודי מרוקו. בין הספרים הבולטים: הרומן "התינוק מאופראן" (2000), המבוסס על אירוע היסטורי וזכה למספר מהדורות ולתרגומים לצרפתית ולערבית מוגרבית; הספר המחקרי "יכין" (2006) על משנתו החינוכית של רבי יוסף כנאפו; וכן ספרים תיעודיים וסיפורי עם על מנהגים, הומור וסיפורי חיים במרוקו.

כנפו ערך את כתב העת הדו-לשוני "ברית", שפרסם כ-40 גליונות ואימץ שילוב של מחקר וספרות על יהדות מרוקו. נוסף על כך, שנים רבות הוא מסייר, מתעד ומשקם את בית הקברות היהודי באסואירה; צילומיו ופיענוח כתובות הקבר חשפו פיוטים נדירים של משוררי הקהילה.

על תרומתו קיבל פרסים והוקרות, ביניהם פרס חינוך ואותי הוקרה כמו "לבי במזרח" וכן פרס על מחקר ויצירה במורשת יהדות צפון אפריקה. פעילותו כוללת ייעוץ, ארכיוב ופעילות חינוכית להנחלת מורשת יהדות מרוקו בישראל.

אשר כנפו נולד ב-1935 במוגדור (אסואירה) שבמרוקו. הוא סופר ואיש חינוך. הוא עלה לישראל ב-1951 עם קבוצת נוער.


הוא למד ספרות בצרפת ועבד כמורה ומפקח חינוך בדרום הארץ. ב-1977 ייסד את "זיו המערב" כדי לשמור על המוזיקה והמנהגים של יהודי צפון אפריקה. משם נולדה התזמורת האנדלוסית ב-1994. תזמורת אנדלוסית היא קבוצה שמנגנת שירים מסורתיים.

כנפו כתב ספרים על חיי הקהילה במרוקו. בין הספרים הפופולריים שלו נמצא "התינוק מאופראן". את הספר תרגמו לשפות אחרות. הוא גם כתב ספר זיכרונות בשם "הכינור ואני".

אשר נוסע לעיר הולדתו מדי שנה. הוא מתעד מצבות בבית הקברות בחוץ, מצלם כתובות וברוב השירים שעליהם. בעזרת עבודתו נשמרו שירים ומסמכים יקרים של הקהילה. הוא קיבל פרסים על העבודה לשימור המורשת והעברת הסיפורים לדורות.

כנפו נשוי לחנה ואב לשישה ילדים. ילדיו עובדים במחקר ובמדע.