מלאח

מלאח (בערבית: המלח, "אל-מלאח") הוא השם שניתן לרובע היהודי בערי מרוקו. המונח מקביל לרעיון של "גטו", אזור שבו חיה קהילה נפרדת.

המלאח הראשון הוקם בפאס ב-1438. בהמשך נבנו מלאחים במרקש (1568) ובמקסנס (1682). במאה ה-19 הפך המלאח לתופעה רחבה יותר, אחרי שהסולטאן מולאי סלימאן (1792, 1822) עודד בניית מלאחים בערי נמל כגון רבאט, מוגדור, סלא ותטואן. גם כפרים קטנים כינו לעתים את השכונות היהודיות שלהם ״מלאח״.

לפי סברות שונות, השם "מלאח" מקורו בקרבת ביצות מלח, בעיסוק היהודים במסחר במלח, או במסורות מקומיות אחרות. המקורות סותרים, ואין ודאות לגבי מקור השם.

מלאחים הוקפו בדרך כלל בחומות כדי להפרידם מהרבעים המוסלמים ולהגן על יהודים מפרעות, התקפות אלימות שנעשו לעתים. בערים רבות נאסר על יהודים לגור מחוץ למלאח, ולעתים נאסר עליהם לצאת בלילה. המרחב הצר של חלק מהמלאחים הוביל לצפיפות, עוני ומחלות.

ב-1912, עם כניסת מרוקו לחסות צרפת, הורשו יהודים לחיות גם בשכונות אירופאיות מחוץ למלאח. צעירים ואמידים עזבו ראשונים. בתקופת מלחמת העולם השנייה סוכמות שלטונות וישי אילצו בחלק מהמקומות חלק מהיהודים לחזור למלאח. לאחר המלחמה תהליך היציאה מהמלאח התחדש.

בעקבות הגירת רוב יהודי מרוקו לישראל ולאירופה, מלאחים רבים התרוקנו. חלקם יושבו על ידי תושבים מוסלמים עניים, וחלקים מהאזורים הפכו מוזנחים ולעתים לאזורי פשיעה. עם זאת, מלאחים מהווים חלק מהעיר העתיקה (המדינה) בערים כמו פאס ומרקש, והם יעדי תיירות. באזור פעל וכיום פועל מוזיאון יהודי בשם בית דאכירה.

מלאח הוא הרובע שבו חיו יהודים בערי מרוקו. המילה דומה ל"גטו".

המלאח הראשון נבנה בפאס ב-1438. אחרי זה היו מלאחים גם במרקש ובמקסנס. הסולטאן מולאי סלימאן בנה מלאחים בעיריות נמל חשובות.

יש כמה רעיונות לשם: אולי בגלל ביצות מלח קרובות, או בגלל מסחר במלח. לא בטוח מה המקור.

המלאח הוקף בדרך כלל בחומה. זה נועד להפריד ולשמור על תושבים בזמן סכנה. באזורים מסוימים אסרו על היהודים לגור מחוץ למלאח או לצאת בלילה. לפעמים היה צפוף ועוני.

ב-1912 כשהשלטון הצרפתי נכנס, הורשו חלק מהיהודים לעבור לשכונות אחרות. אחרי מלחמת העולם השנייה רבים עזבו את המלאח. ברבות מהערים היום המלאח הוא חלק מהעיר העתיקה. תיירים מבקרים שם, ויש מוזיאון יהודי בשם בית דאכירה.