אשת לוט

אשת לוט היא דמות מקראית מסיפור חורבן סדום ועמורה. בפסוק נאמר שהיא נהפכה לנציב מלח (= עמוד עשוי מלח). במסורת המדרש יוחסו לה השמות עירית או עידית.

רוב הפרשנים מבינים שהמשפט "ותהי נציב מלח" מתייחס לאשת לוט שהפכה לעמוד מלח. במדרשים נכתב שהעמוד הזה קיים ומתחדש בכל לילה, משום שבמהלך היום נשחק על ידי עיזים. יוספוס, ההיסטוריון היהודי מהמאה הראשונה, מזכיר את הנציב. במדרש ניתנו סיבות שונות לעונש: למשל שהיא סירבה לתת מלח לאורחים, או ששלחה את בתה להביא מלח כדי לחשוף את אורחיו של לוט, או שפשוט הביטה אחורה לראות אם בנותיה הולכות אחריה.

יש פרשנים שהסבירו שהמילים מתארות את הארץ שנראתה כאילו היא מלח, ולא בהכרח אישה שהפכה לעמוד. מנהגים מסוימים בתלמוד מזכירים ברכה שנאמרת כשרואים את הנציב, אך הרבנים כמו הרמב"ם לא חזקו אותה בהלכה, ואילו שולחן ערוך הזכירה.

נקודות זיהוי של עמודים טבעיים המכונים "אשת לוט" נמצאות באזור הר סדום. מחקר של פרופ' עמוס פרומקין מהאוניברסיטה העברית מראה שאחד הנציבים הוא חלק מקיר מערה שקרסה לפני כ־4,000 שנה, בתקופה שבה אירעה רעידת אדמה חזקה. פרומקין הציע שסיפור סדום ועמורה התפתח משילוב אירועים טבעיים כאלה.

בברית החדשה ישו משתמש בדמות אשת לוט כאזהרה: אל תסתכלו אחר חטאיכם הישנים לאחר שהתחרטתם.

בקוראן מוזכרת אשת לוט כאשה סוררת שנענשה במוות, ולא כמי שהפכה לעמוד מלח.

תיירים ועולי רגל הצביעו על נציבים שונים בהר סדום כ"אשת לוט". עם זאת, זיהוי זה אינו תואם במדויק את המיקום הגיאוגרפי המתואר במקרא לגבי סדום וכיכר הירדן בצפון ים המלח.

אשת לוט מופיעה בספר בראשית. שם כתוב שהיא נהפכה לנציב מלח. נציב מלח זהו עמוד מלח.

במדרשים (סיפורים והסברים של חכמים) נאמרות כמה גרסאות למה זה קרה. אמרו שהיא סירבה לתת מלח לאורחים. אמרו גם שהיא הסתכלה אחורה לראות את בנותיה. במסורת קראו לה עירית או עידית.

יש במקום הנקרא הר סדום עמודי מלח שנקראו "אשת לוט". חוקר בשם עמוס פרומקין מצא שאחד העמודים הוא חלק מקיר מערה שקרסה לפני כ־4,000 שנה. ייתכן שהסיפור קשור לאסונות טבע כאלה.

בברית החדשה ישו מזכיר את המקרה כדי להזהיר אנשים לא להסתכל אחורה אחרי שעושים תשובה.

בקוראן כתוב שאשת לוט נענשה במוות, ולא הפכה לעמוד מלח.

אנשים הצביעו על כמה עמודים בהר סדום כ"אשת לוט". אבל המיקום המדויק שונה מעט ממה שהמקרא מתאר.