אתי הילסום (Etty Hillesum; 15 בינואר 1914, 30 בנובמבר 1943) הייתה יהודייה-הולנדית שנספתה בשואה. היא נודעה בזכות יומניה, שראו אור בעברית תחת הכותרות "חיים כרותים" ו"השמיים שבתוכי". היומנים פורסמו לראשונה בהולנדית ב-1982 והם מציגים לא רק את אימי השואה, אלא גם מסע נפשי ורוחני של אישה צעירה.
אתי נולדה במידלבורך, גדלה בדבנטר ולמדה באמסטרדם. אביה עסק בספרות, והיא גדלה בסביבה שהעריכה ידע. סיימה לימודי משפטים ולמדה גם פסיכולוגיה ולשונות סלאביות.
הייתה קרובה ליוליוס שפיר, מטפל אשר שילב טיפול נפשי וקריאה בכף היד (פסיכו-כירולוג), שלמד אצל קרל יונג. יחסיה איתו עוררו בה רגשות חזקים וקונפליקטים אישיים, ונושא זה חוזר ביומניה שבדרך כנה ורגישה.
היומנים מציגים אישיות מלאת מתיחות רגשית, תשוקות לשינוי ולמימוש עצמי, וגם חיפוש ספרותי ורוחני. בתחילת יומניה היא מתארת מצבים של דיכאון ובלבול, ומדי פעם גם כעסים וקנאה, אך עם הזמן מתפתח בה תהליך רוחני שמקנה לה שלווה ויכולת לשמוח גם בתנאים קשים.
ככל שהמצב ההיסטורי החמיר והנאצים פגעו ביהודים, אתי לא נסוגה מעמידה לצד אחרים. לאחר שאנשים נשלחו למחנה המעבר ווסטרבורק, היא התנדבה ללכת איתם ואפילו סירבה להצעות להסתתר. עבדה במחלקת רווחה בתנועת יהודים בוועד היהודי בווסטרבורק, ולטענת היומנים לקחה איתה למשלוח את התנ"ך.
למרות חולשה גופנית וכאבי ראש שהרבה לטפל בהם באספירין, היומנים חושפים אצילות, כישרון ספרותי ועמדה מוסרית נוקבת. הייתה אנושית ועדינה: אפילו בבית הכלא ובמחנה ביקשה חברים לשלוח לה כרית לשינה על דרגשי עץ.
אתי הילסום נרצחה במחנה אושוויץ ב-30 בנובמבר 1943. תרגומים נרחבים מיומניה ובעיקר קטעים לעברית השאירו רושם על התרבות הישראלית ועל מטפלים ומחנכים.
השראתה נמשכה לזירות אמנותיות: ב-2011 עלה בתיאטרון תמונע המחזה "הנערה שלא ידעה לכרוע ברך" המבוסס על יומניה; ב-2014 החל חגי לוי ליצור סרט המבוסס על חייה; ב-2016 פרסם דורון בראונשטיין שיר שהושפע ממנה; והכוריאוגרף פול סנסרדו יצר עבודת מחול בשם "Children in the Mist" בהשראת יצירתה.
יומניה של אתי מתורגמים ומובאים בקבוצות נרחבות לעברית. הם משמשים מקור לחקירה אישית, לטיפול ולהבנת חיי רוח בתקופת השואה.
אתי הילסום נולדה ב-1914 בהולנד. היא כתבה יומנים חשובים.
אתי למדה משפטים והשתתפה בלימודים נוספים. משפחתה עברה כמה ערים.
היא התקרבה למטפל בשם יוליוס שפיר. הוא עסק בטיפול נפשי ובנתינת משמעות בכף היד.
ביומנים היא כותבת על רגשות קשים, אבל גם על שמחה פנימית.
כשהנאצים רדפו את היהודים, אתי בחרה לעזור. היא הלכה עם אנשים לווסטרבורק. ווסטרבורק הוא מחנה מעבר לפני שילוח למחנות אחרים.
עבדה במחלקת רווחה בעזרת אנשים בתנועה. ביקשה מחברים שישלחו לה כרית כי קשה לישון על דרגשי עץ.
אתי מתה במחנה אושוויץ ב-30 בנובמבר 1943. המילים שכתבה נשארו והשפיעו על תיאטרון, שירים וריקוד.
יומניה תורגמו לעברית. ילדים ובוגרים עדיין קוראים אותם כדי להבין מי היא הייתה.
תגובות גולשים