מוּזיקַת א־קפֵּלָה (A Cappella) היא שירה בלבד, בלי ליווי של כלי נגינה.
מוזיקה זו צמחה מהמוזיקה הכנסייתית. מזמורים גרגוריאניים ויצירות מהרנסאנס הם דוגמאות מוקדמות. בתקופה ההיסטורית הצרה הכוונה הייתה לסגנון פוליפוני, שירה של כמה קולות בו־זמנית, שהתפתח בקפלות ובבתי ספר לזמרים באירופה.
בהגדרה הרחבה שמקובלת מהמאה ה‑19 ואילך, א־קפלה היא כל ביצוע קולי ללא כלי. החל מהמאה ה‑20 התפתח זרם מודרני שזכה לפופולריות עולמית. בין החלוצים של הז'אנר המודרני היו ה‑Swingle Singers. בשנות ה‑80 וה‑90 זכו להכרה אמנים כמו בובי מקפרין והרכבים פופולריים כדוגמת Rockapella ו‑Boyz II Men.
עיבודים מודרניים בדרך כלל כוללים קול שמוביל את המנגינה, קול בס ריתמי ל"בייס" וליווי, וקולות נוספים ליצירת הרמוניה.
להקות א־קפלה באוניברסיטאות קיימות כבר מתחילת המאה ה‑20. דוגמאות בולטות הן Whiffenpoofs מאוניברסיטת ייל ו‑Bealzebubs מטאפטס. בשנים האחרונות נוספו עשרות הרכבים סטודנטיאליים בארה"ב.
א־קפלה מזמינה הרבה סגנונות: מוזיקה קלאסית, ג'אז ווקאלי, דו־וופ ועוד. חלק מהרכבים משתמשים בחיקוי קולות תיפוף אנושי שנקרא "ביטבוקס", יצירת קולות תיפוף עם הפה. גם חיקויים של סגנונות רוק ומטאל קיימים.
בהלכה יש הגבלות על שימוש בכלי נגינה בשבתות ובזמני אבל, ולכן בחלק מהקהילות שרים ללא ליווי. יש מחלוקות בין פוסקים האם מוזיקת א־קפלה מותירה את ההיתר או נחשבת כמו מוזיקה "משמחת".
סצנת הא־קפלה בארץ גדלה. עמותת מיל"ה מקדמת מקהלות והופעות. הא־קפלה פונה גם לקהלים דתיים, מכיוון שהיא מבוססת על קולות בלבד. להקות א־קפלה הוצגו בתוכניות מציאות, וזה חיזק את הפופולריות בארץ.
א־קפלה (A Cappella) היא שירה בלי כלי נגינה.
לפני שנים רבות, בכנסיות, אנשים שרו בלי כלי נגינה. שירים ישנים כמו מזמורים הם דוגמה.
היום הרבה להקות שרות א־קפלה בסגנונות שונים. יש זמרים שהפכו את זה לפופולרי, כמו בובי מקפרין.
באוניברסיטאות יש קבוצות שירה מיוחדות. לדוגמה, ה‑Whiffenpoofs מייל.
א־קפלה מתאימה לקלאסי, ג'אז ופופ. יש גם אנשים שמחקים תיפוף עם הפה. זה נקרא "ביטבוקס", עשיית קולות תיפוף בעזרת הפה.
בחלק מהקהילות שרים בשבת ובימי אבל בלי כלי נגינה. יש אנשים שחושבים שזה מותר ויהיו כאלה שחושבים שצריך להיזהר.
בישראל יש יותר להקות א־קפלה. יש ארגונים שמארגנים הופעות ועוזרים ללהקות להופיע.
תגובות גולשים