באר יעקב

באר יעקב היא עיר בשפלת ההר המרכזית בישראל, סמוכה לנס ציונה, רמלה וראשון לציון, ולבסיס צריפין. היישוב הוקם כמושבה ב-1907 על ידי שתי קבוצות עולים: חקלאים אשכנזים ומקבוצת יהודי דאגסטן בראשות הרב יעקב יצחקי. בתחילה נקראה "באר שלום" (בערבית: ביר סאלם), ובהמשך נקראה "באר יעקב" בעקבות מציאת מים בבאר בעומק כ-45 מטר.

במהלך השנים הראשונות המתיישבים התמודדו עם בעיות מים, קונפליקטים בין הקבוצות וחיי פרנסה קשים. ב-1910 נוסד בית הספר היסודי הראשון, ובשנות ה-20 וה-30 עבדו התושבים בחקלאות של שקדים, ירקות ופרדסים (מטעי תפוזים). אחרי מלחמת העולם הראשונה הקימו הבריטים סמוך למחנה צריפין בסיס צבאי. במהלך מלחמת העולם השנייה רבים תושבי המושבה עבדו במחנות הבריטים.

במלחמת העצמאות היישוב סבל מהתקפות בגלל קרבתו לרמלה, ובמאורעות אלו שימש כמרכז לפעילות מבצעית. בעת קום המדינה חיו בבאר יעקב כמה מאות תושבים.

בשנות החמישים הוקמו שכונות חדשות ומעברת עולים (מעברה = מחנה זמני לעולים חדשים) בשם מעברת באר יעקב, שנקראה גם מעברת חוטר. המעברה אירחה אלפי עולים, ובמשך השנים שולבה בשטח המושבה עד להפיכתה לשכונות בנויות כמו גבעת חוטר. למחוז הוספו מוסדות כמו כפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי ובתי חולים שנבנו במחנות הבריטים שפונו.

בעשור הראשון של המאה ה-21 התרחשה בבאר יעקב מהפכה במראה ובתחבורה. פתיחת כביש 431 קישרה את היישוב למרכז המדינה ושינתה את מיקומו ביחס לבסיס צריפין. במקום עתודות קרקע גדולות לבנייה, והחלו פרויקטים שמיועדים לאלפי דירות. תוכנית מתאר שאושרה ב-2020 כוללת כ-27,000 יחידות דיור, פארקים, שמירה על אתרים היסטוריים ואצטדיון עירוני. באוגוסט 2021 הוכרזה באר יעקב כעיר רשמית, וטקס ההפיכה נערך באוקטובר 2021. ראש העיר הנוכחי הוא ניסים גוזלן.

רחוב דיזנגוף (הציר ההיסטורי) היה מקום חלוקת החלקות הראשונות. תכנית שימור מקומית כוללת מספר מבנים מרכזיים בגרעין המושבה: בית הראשונים, בית יצחקי, הבנק הראשון, בית העם, בית הכנסת "יהודה" ובית הספר הראשון. המטרה היא לשמר את אופיה הכפרי-היסטורי מול הבינוי החדש.

בית העם נבנה כמרכז תרבות וחינוך; טקס חנוכתו התקיים ב-1935. הבניין שהוקם מחדש ב-1947 תכנן האדריכל יעקב אורנשטיין. בהמשך שימש כמקום מופעים ובית קולנוע. בעבודות השימור שוחזרו ציורי הקיר המקוריים, כולל עבודות של שי פרקש.

בתחומי העיר פועלים בתי חולים מרכזיים: בית חולים יצחק שמיר (אסף הרופא), שמואל הרופא ובית חולים פסיכיאטרי. בתחום התעשייה פועל מפעל של התעשייה האווירית.

בעיר פועלים מספר בתי ספר יסודיים, תיכון דתי, בית ספר על-יסודי "תלמים" וכפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי שהוקם ב-1949. באר יעקב נחשבת למרכז ישיבות חרדיות אזורי, ופועלות בה כמה ישיבות.

שיכון תוניס הוקם בימי המדינה המוקדמים והפך למרכז מסחרי. מעברת חוטר הפכה לשכונת גבעת חוטר לאחר תהליך פינוי ובנייה על ידי יזמים בשנות ה-80. מושב תלמי מנשה ונוה דורון שייכים לשטח השיפוט העירוני אך שומרים על אורח חיים חקלאי למחצה. שכונת צמרות המושבה הוקמה ב-2016 והביאה לכפילת אוכלוסיית העיר.

העיר שוכנת על גבעות כורכר וחמרה, במורד אל עמק לוד ונחל איילון. הקרקעות וחלק מהצומח השתנו בעקבות עיבוד חקלאי ובנייה. ישנם שרידי מערכות צמחיה של גבעות הכורכר וצומח אנדמי במקומות מוגבלים. חלק מהשטחים נשמרים למטרות שימור, ובכפר הנוער מוקם מרכז רבייה ושימור של צמחייה מקומית.

באר יעקב היא עיר קרובה לנס ציונה, רמלה וראשון לציון. היא הוקמה ב-1907 על ידי קבוצות עולים. בתחילה קראו לה "באר שלום". המושבה קיבלה את שמה כשהושגה מים בבאר בעומק של כ-45 מטר.

התושבים הראשונים עבדו בחקלאות. הם שתלו פרדסים (מטעי תפוזים) וקטפו שקדים וירקות. בשנות ה-10 נפתח בית ספר ראשון. ליד היישוב הקימו הבריטים מחנה צבאי שנקרא צריפין. בזמן קום המדינה היישוב סבל מקרבות בגלל הקרבה לערים.

בשנות ה-50 הוקמה מעברה (מעברה = מחנה זמני לעולים חדשים) שקלטה אלפי עולים. עם השנים הפכה המעברה לשכונה שנקראת גבעת חוטר. הוקמו גם בתי חולים וכפר נוער.

כביש 431 חיבר את באר יעקב למרכז המדינה. בשטחים גדולים בונים היום אלפי דירות חדשות. ב-2021 באר יעקב הוכרזה רשמית כעיר. בתוכנית הבנייה יש פארקים ואתרים לשימור היסטורי.

במושבה בנו בית עם לשעורי תרבות. בשנת 1935 חנכו אותו. מאוחר יותר הוא שימש גם כבית קולנוע. בציורים שבנו בו יש אמנים ששמרו עליהם בשיפוץ.

בעיר יש בתי חולים חשובים. יש גם בתי ספר יסודיים, תיכון וכפר נוער שנוסד ב-1949.

יש שכונות ישנות כמו שיכון תוניס ושכונות חדשות כמו צמרות המושבה. העיר שוכנת על גבעות כורכר וחמרה. בעבר היו כאן פרדסים ופרחים טבעיים. היום חלק מהשטחים נשמרים כדי לשמור את הצמחים והפרחים המקומיים.