בג"ץ קול העם

בג"ץ קול העם (בשם המלא: בג"ץ 73/53 חברת קול העם נ' שר הפנים) הוא פסק דין משנת 1953 של בית המשפט העליון בפסיקה שלו כבג"ץ. השופט שמעון אגרנט כתב את פסק הדין.

במרץ 1953 הופיעה ידיעה שגויה בעיתון "הארץ" על תמיכה צבאית של ישראל בארצות הברית במלחמת קוריאה. הידיעה שימשה בסיס למאמרי ביקורת בעיתונים הקומוניסטיים "קול העם" ו"אל-איתיחאד" (בצד הערבי). שר הפנים, ישראל רוקח, הוציא צו לסגור את "קול העם" ל־10 ימים ואת "אל-איתיחאד" ל־15 ימים לפי פקודת העיתונות. שני העיתונים ערערו לבג"ץ בטענה שנפגע חופש הביטוי.

אגרנט קיבל את העתירה והתבסס בין היתר על מגילת העצמאות (ההכרזה על עצמאות ישראל). הוא קבע שחופש הביטוי הוא זכות עילאית במשפט הישראלי וניתן להגן עליה גם כאשר היא נתקלת באינטרסים אחרים.

הוא הציג את "מבחן הוודאות הקרובה", רעיון לפיו חופש הביטוי יוגבל רק אם קיימת ודאות קרובה לפגיעה ממשית ורצינית באינטרס אחר. כלומר, אין למנוע פרסום רק מפני חשש תיאורטי או רחוק.

אגרנט גם נתן למגילת העצמאות מעמד נורמטיבי, ציין שהיא מבטאת עקרונות יסוד שאפשר לשאוב מהם כלים לפרש את זכויות האזרח. בסופו של דבר בוטלו צווי הסגירה, כי לא הוכחה סכנה קרובה לוודאי.

פסק הדין נחשב לאבן דרך במשפט הישראלי. הוא השפיע על הדרך שבה בתי המשפט מגנים על חופש הביטוי וחופש העיתונות. משפטנים בולטים, וביניהם אהרן ברק, ראו בפסק הדין בסיס חשוב לעקרונות הדמוקרטיה והשמירה על זכויות אדם במשפט הישראלי.

בג"ץ קול העם הוא פסק דין חשוב משנת 1953. בג"ץ זה נכתב על ידי השופט שמעון אגרנט.

עיתון פרסם ידיעה שגויה על מעורבות צבאית. שני עיתונים של המפלגה הקומוניסטית כתבו על כך. שר הפנים הורה לסגור את העיתונים לכמה ימים. העיתונים ערערו לבית המשפט.

השופט אגרנט אמר שחופש הביטוי חשוב לדמוקרטיה. חופש הביטוי פירושו: הזכות לדבר ולכתוב חופשית. הוא קבע שלא סוגרים עיתון רק בגלל חשש כללי. צריך הוכחה ברורה לסכנה אמיתית. כך בוטלו צווי הסגירה.

החלטה זו עזרה לשמור על חופש העיתונות בישראל. היא גם נתנה למגילת העצמאות (ההכרזה על המדינה) חשיבות כשמקור לערכים של המדינה.