בוגדן חמלניצקי

אלכסיי הראשון, צאר רוסיה

זינוֹבי בוגדן חמלניצקי (1595/1596, 6 באוגוסט 1657) הוביל את מרד הקוזאקים הגדול נגד האיחוד הפולני, ליטאי. שורשיו היו בצ'יהירין או בכפר סובוטיב. אביו מיכאילו היה אציל זוטר ומשרת מקומי. אמו הייתה בת קוזאקים מהמעמד הגבוה. חמלניצקי למד בבית־ספר ישועי בלבוב. שם רכש ידע בלatin, פולנית, היסטוריה ואמנות הנאום. המסדר הישועי ניסה להפיץ קתוליות באזור שהיה אורתודוקסי, והדבר יצר מתחים מקומיים. חמלניצקי לא המיר את דתו לקתולית בסיום לימודיו ב־1617.

בשנת 1620 השתתף במערכה של האיחוד כנגד העות'מאנים במולדובה. האב ובנו נשבו לאחר קרב צוצורה. מיכאילו מת בשבי; בוגדן הוחזק כעבד או משרת כעשר שנים, ולמד טורקית. שוחרר בפדיון וחזר לנהל את אחוזת אביו. נשא לאישה את אנה סומקו. לזוג נולדו שמונה ילדים.

חמלניצקי הצטרף ל"קוזאקים הרשומים", מסגרת רשמית שנועדה להסדיר את מעמדם של לוחמי הסיץ' בתמורה לשירות בצבא האיחוד. החל מ־1625 השתתף בפשיטות נגד הטורקים, והתקדם בדרגות הצבאיות. בעקבות צמצום מספר הרשומים גבר המתח בין הקוזאקים לשלטון הפולני.

בשלהי 1647 אירועים אישיים והחמרת המצב המשפטי והחברתי הדליקו את המרד. לפי מקורות סותרים, יריב מקומי, דניאל צ'פלינסקי, פשט על נחלתו של חמלניצקי ולקח עמו אישה או בת משפחה. ניסיונות בית־המשפט והפניה אל המלך לא הועילו, והאצולה המקומית סירבה לטפל בעניין.

בינואר 1648 נמלט חמלניצקי למחנה הסיץ' הזפורוז'י, באזור הדנייפר, ושם שכנע את ראשי הקוזאקים להתקומם. ב־25 בינואר הכניע כוח קטן של האיחוד באי ניקיטינסקאיה. בחודש הבא כרת ברית עם ח'אן קרים שקיבל לסייע בפרשים. ב־18 באפריל נבחר להטמן, המפקד העליון של הקוזאקים.

במשך אביב־קיץ 1648 הוביל ניצחונות משמעותיים נגד כוחות הכתר. המרד התאיץ גל מרידות בכל רחבי אוקראינה, ורבבות הצטרפו למורדים. יחד עם זאת, התרחשו פשעים נגד אזרחים: קתולים, אוניאטים (נוצרים שהצטרפו לאמונה הקתולית) ויהודים נרדפו והומתו במקומות רבים. לפי הערכות היסטוריונים, עד עשרות אלפי יהודים נהרגו במהלך הפרעות והמאורעות האלימים שפרצו אז.

תחת לחץ הצלחותיו, חמלניצקי הרחיב את דרישותיו מעבר לשיפור המצב הרשום. המשא ומתן עם האיחוד נכשל ב־1649, והמלחמה נמשכה לעתים בסירוב להפסקות אש. חמלניצקי חיפש בני ברית חיצוניים, פנה לטורקים ולח'אנים, ולבסוף גם לרוסיה.

ב־1654 נחתמה אמנת פריאסלאב, בה נעתרו חלק מקוזאקים לסוזרניות רוסית. המהלך הביא לצאתו של הצבא הרוסי במערכה משותפת נגד פולין־ליטא. בהמשך הבין חמלניצקי שהצאר הרוסי חותר תחת עצמאות הקוזאקים ומתערב בענייניהם הפנימיים. בעימותים פוליטיים ואסטרטגיים נוספים הצטרף הסיץ' להסכמים שונים. כשפלשו השוודים לאיחוד ב־1655, נוצרו בריתות וניסיונות חלוקה של השטח.

שנים של מלחמה, בריתות מתחלפות וחיכוכים פוליטיים החלישו את שאיפות העצמאות. חמלניצקי מת ב־6 באוגוסט 1657. גופתו נקברה בכנסיית אליהו בכפר סובוטיב, אך הקבר נעלם וככל הנראה חולל על ידי כוחות פולניים ב־1664.

הנסיון להקים מדינה עצמאית כשל. הגדה המזרחית של הדנייפר הפכה לתלויה ברוסיה, והסיץ' פורק בשנת 1775. הגדה המערבית נשארה תחת שלטון פולני ורובץ סופח לרוסיה בסוף המאה ה־18.

דמותו של חמלניצקי מעוררת חילוקי דעות חזקים. באוקראינה רבים רואים בו אב־אומה, שכן הוביל מרד שהביא לשינוי המדיני הגדול באזור. מצד שני הוא מותקף על כך שגרם לגזירות קשות ולחסות רוסית שגרמה לדיכוי ממושך. בקרב היהודים הוא נזכר כצורר שאחראי לפרעות ולמותם של אלפי יהודים. בפולין זכרו אותו כמנהיג שפגע באיחוד והוביל לשקיעה היסטורית. ברוסיה השתמשו במורשתו כדי להצדיק את שליטתה באוקראינה בדורות הבאים, ובכללם בתקופת ברית המועצות.

הדיון על מעמדו נמשך גם אחרי עצמאות אוקראינה ב־1991. חלק מההיסטוריונים והציבור מנסים להעריך אותו מחדש, בניכוס חלקים מהמורשת ובהתמודדות עם היבטי האלימות וההשלכות הפוליטיות.

אלכסיי הראשון, צאר רוסיה

בוגדן חמלניצקי נולד בסביבות 1595. הוא גדל באזור צ'יהירין. אביו היה אציל זוטר. אמו הייתה בת קוזאקים. הוא למד בלבוב בבית־ספר ישועי. שם לימדו אותו שפות והיסטוריה. ב־1620 נשבה בקרב גדול וטייל בשבי הטורקים. אחרי ששוחרר חזר לכפרו ונשאר שם עם משפחתו.

הוא הצטרף ל"קוזאקים הרשומים", קבוצה של לוחמים שקיבלה שכר וסטטוס רשמי. בהמשך נלחם בפשיטות והתקדם במדרגות הצבאיות.

בשנת 1647 אירעו מריבות ואירועים אישיים שגרמו לו למרד. הוא ברח למחנה הסיץ', מקום מחסה לקוזאקים. ב־1648 הוא נבחר להטמן, כלומר מפקד עליון של הקוזאקים.

הוא קיבל עזרה מח'אן קרים, מנהיג נוסף, והחל לנהוג נגד הפולנים. המרד זעזע את האזור. המון אנשים הצטרפו אליו. יחד עם זה, אירעו מעשי אלימות נגד נוצרים ויהודים. רבים מתו אז במקומות שונים. זהו חלק כואב בהיסטוריה.

ב־1654 חלק מהקוזאקים נשבעו אמונים לצאר הרוסי בפריאסלאב, זה שינה את המצב המדיני. חמלניצקי רצה לבטוח בבן־זוג חזק, והוא חיפש בריתות רחבות.

הוא מת ב־6 באוגוסט 1657. את גופתו קברו בכנסייה בסובוטיב. בסוף הקבר אבד והוחרג לאחר כיבושים פולניים.

אנשים שופטים אותו שונה. באוקראינה רואים בו גיבור לאומי. אחרים זוכרים את הזוועות ואת אובדן העצמאות. ההיסטוריה שלו משמשת כדוגמה לשינויים גדולים ולתוצאות קשות של מרידות.