בוזוקי הוא כלי מיתר עם ארבעה זוגות מיתרים, שמשמש במוזיקה היוונית, הים תיכונית והאירית.
הבוזוקי התפתח מאוחר יותר מהבגלמה, כלי מיתר מונגולי שהגיע אל אגן הים התיכון במהלך הכיבושים של המונגולים בימי הביניים. במזרח התיכון שונו צורת תיבת התהודה והוספו סריגים. השם "בוזוקי" נגזר מהמילה "בוזוק" שמשמעה "צוואר", בהתייחס לצוואר הארוך והצר של הכלי.
בבוזוקי היווני המסורתי היו שלושה זוגות מיתרים. ב-1955 נגן הבוזוקי מנוליס חיוטיס (מנוליס חיוטיס) פיתח דגם עם ארבעה זוגות מיתרים. מעבר זה אפשר לנגן אקורדים כמו בגיטרה ולממש נגינה מלודית וורטואוזית. יש עדיין נגנים ששומרים על הדגם בעל שלושה זוגות כדי לשמר את המסורת של מוזיקת הרמבטיקו.
כמה נגנים הים-תיכוניים מוסיפים סריג צף לצוואר. סריג (fret) הוא פס על הצוואר שמגדיר תו; סריג צף לא מקובע לצוואר ונותן אפשרות לנגן גם רבעי טונים, צלילים שביניהם חצי טון. זה דומה לעוד ולבגלמה הטורקית, ובניגוד לסריגים הרגילים של הבוזוקי שמגבילים לחצאי טונים.
בישראל נגינת הבוזוקי התפשטה בתחילת שנות ה-70. נגנים ליוו זמרים שהשתמשו בלחנים יווניים עם מילים בעברית, למשל זוהר ארגוב עם "אלינור" ו"עינייך החומות". היום יש בישראל רבים שנגנים בבוזוקי באופן מקצועי.
בוזוקי הוא כלי מיתר עם ארבעה זוגות מיתרים. זוג מיתרים זה שני מיתרים שמתקיימים יחד.
הבוזוקי הגיע מאב שלו שנקרא בגלמה. הבגלמה באה מהעמים המונגולים.
השם בוזוקי קשור במילה "בוזוק" שעוזרת להבין שיש לו צוואר ארוך ודק.
במקור בבוזוקי היו שלושה זוגות מיתרים. ב-1955 נגן בשם מנוליס חיוטיס ייצר בוזוקי עם ארבעה זוגות. זה איפשר לנגן אקורדים כמו בגיטרה ולנגן קטעים מהירים.
חלק מהנגנים מוסיפים סריג צף. סריג זה קו או פס על הצוואר שמראה איפה ללחוץ על המיתר. סריג צף לא קבוע ועוזר לנגן צלילים שבין התווים הרגילים. זה דומה לעוד ולבגלמה הטורקית.
בישראל הבוזוקי הפך לפופולרי בשנות ה-70. זמרים שרו לחנים יווניים עם מילים בעברית, לדוגמה זוהר ארגוב.
תגובות גולשים