בוחוש

בוחוש (ברומנית Buhuşi, ביידיש באָהוש) היא עיר במחוז בקאו ברומניה. היא נמצאת במפגש הנחל ביסטריצה עם יובלו רומין, במרחק כ-24 ק"מ מבקאו. ב-2011 התגוררו בה 14,562 תושבים.

בוחוש מוזכרת לראשונה ב-1438 בשם בודשט (Bodeşti). ב-1457, ביישוב אורביק שבאזור, נערך קרב שבו שטפן הגדול ניצח את פטרו ארון. המקום היה בעבר אחוזה (אחוזה = שטח גדול בבעלות נסיך או אציל), ששיאה של בעלות השם "בוהוש" נתן לעיר את שמה. במהלך המאה ה-19 הוכרז המקום כיריד ב-1819, וב-1823 קיבלה קאטינקה בוהושואיה אישור מהנסיך סטורזה לתת מגרשים (מגרש = חלקת אדמה) למתיישבים.

עד 1831 מרבית התושבים הנוצרים היו איכרים מן האחוזה. משנת 1832 החלו להיפתח בתי מלאכה של בעלי מקצוע. קהילה יהודית מאורגנת הוקמה ב-1860. ב-1921 קיבלה בוחוש מעמד של עיר.

בעיר פעל מפעל טקסטיל שהיה מהגדולים בדרום-מזרח אירופה. לאחר 1989 פעילותו הצטמצמה והוא מעסיק כיום פחות מ-200 עובדים. בעיר פועלים חמישה בתי ספר יסודיים ובית ספר תיכון אחד.

אוכלוסיית העיר גדלה בהדרגה עד 1992, אז הגיעה לשיא של כ-21,621 תושבים. מאז חלה ירידה דמוגרפית, וב-2011 נרשמו 14,562 תושבים. רוב התושבים הם נוצרים אורתודוקסים (כנסייה אורתודוקסית = הזרם הנוצרי העיקרי ברומניה).

בית הכנסת הראשון מאבן נבנה בתחילת המאה ה-19 ונקרא "בית המדרש שול". ב-1840 נבנה בית כנסת נוסף, וכן הוקם מקווה ובית עלמין. הקהילה הייתה מאורגנת מאז 1860. בית ספר עממי יהודי נוסד ב-1897. הקהילה הקימה חברות סעד כמו "אהבת ישראל" (1880) ו"ביקור חולים" (1882). ב-1905 נשבתה הפעילות הסדירה למשך כ-6 שנים בעקבות מריבות פנימיות.

בוחוש הייתה מרכז חסידי חשוב ברומניה. שושלת בוהוש החלה אצל האדמו"ר רבי יצחק פרידמן. חלק מבני השושלת היו בין מייסדי ראש־פינה. ב-1908 פתחו רבי מנחם מנדל פרידמן וגיסו הרב דוד טברסקי ישיבה ב"חצר הרבי", שבה למדו רבים מרבני רומניה ולימדו גם מקצועות כלליים. באותה שנה נוסדה גם ישיבה בשם "אור חדש לבני ציון". תיאור חיי הישיבה מופיע בספרו של יוחנן טברסקי "מעולם לעולם". לאחר מלחמת העולם השנייה המשיכה חסידות בוהוש בפעילותה ועברה לתל אביב ב-1951.

ב-1910 היו בקהילה היהודית עיסוקים רבים: 201 סוחרים, 51 סנדלרים (סנדלר = יוצר נעליים), 11 חייטים, 4 נגרים, 3 פחחים ועוד 68 בעלי מקצוע משתנים. נתונים מ-1915 מראים שרבים מהעיסוקים הטכניים בעיר היו בידי יהודים, כולל פחחים, זגגים, עושי סבון ושענים. בנוסף היו יהודים בין חנוונים, סוחרי אריגים, אופים, קצבים, סוחרי תבואה, רבנים ומורים לעברית.

בתקופת עליית משמר הברזל (תנועה פשיסטית) נאלצו יהודי בוחוש לשלם כ-400,000 ליי לכנופיות המקומיות. בתקופת הטבח בבוקרשט בינואר 1941 ניסו פעילי תנועה לפגוע ביהודי בוחוש, אך מפקד מקומי מנע רציחות. במקום זאת נגבו מהיהודים סכומי כסף וגויסו עבודות כפייה. חלק מהיהודים נשלחו לגדודי עבודה רחוקים. ליהודים הוטלו גם הגבלות יציאה מהבית, והרשויות ניסו לגייס גברים יהודים למחנות עבודה ב-18 ביוני 1941, אך פקודה זו בוטלה.

באביב 1944 חזרו כ-70 יתומים מטרנסניסטריה והקהילה דאגה לצרכיהם עד להעברם. ערב שביתת הנשק, ב-22 באוגוסט 1944, נכנסו לבית הכנסת 200 חיילים גרמנים שנסוגו; למחרת, כשנודע על שביתת הנשק, הם ברחו והקהילה ניצלה. לאחר המלחמה עלה מעט מספר היהודים בעיר, אך בשנות ה-50 וה-60 רובם היגרו מרומניה לישראל ולמדינות אחרות.

בוחוש היא עיר קטנה ברומניה. היא נמצאת ליד מפגש שני נחלים. המרחק מבקאו הוא כ-24 ק"מ. ב-2011 חיו בה 14,562 אנשים.

העיר נזכרת לראשונה ב-1438 בשם בודשט. ב-1457 הייתה באזור קרב שבו שטפן הגדול ניצח. בעבר המקום היה אחוזה (אחוזה = שטח גדול של בעל משפחה עשירה). מאוחר יותר קראו לו על שם בעל האחוזה בוהוש. ב-1819 הוכרז במקום יריד (יריד = שוק גדול). ב-1823 בעלת האחוזה קיבלה אישור מהנסיך לתת מגרשים (מגרשים = חלקות אדמה) לאנשים.

בשנות ה-1800 נפתחו בתי מלאכה. קהילה יהודית הוקמה ב-1860. בוחוש קיבלה מעמד של עיר ב-1921. בעיר פעל מפעל טקסטיל גדול, אך אחרי 1989 הוא הצטמצם ומעסיק כיום פחות מ-200 עובדים. יש חמישה בתי ספר יסודיים ובית ספר תיכון.

אוכלוסיית העיר הגיעה לשיא ב-1992 עם כ-21,621 תושבים. אחר כך מספר התושבים קטן, וב-2011 היו 14,562 בלבד. רוב התושבים הם נוצרים אורתודוקסים (הדת הנפוצה ברומניה).

בית הכנסת הראשון נבנה בתחילת המאה ה-19. ב-1840 נוספו בית כנסת קטן, מקווה ובית עלמין. הקהילה התארגנה רשמית ב-1860. ב-1897 פתחו בית ספר יהודי. הקהילה הקימה קבוצות עזרה כמו"אהבת ישראל" ו"ביקור חולים".

בוחוש הייתה גם מרכז חסידות (חסידות = קבוצה יהודית מאמינה עם רב מוביל). שושלת בוהוש החלה אצל רבי יצחק פרידמן. ב-1908 נפתחה ישיבה (ישיבה = בית ספר גבוה ללימודי דת) בחצר הרבי. הישיבה לימדה תלמידים רבים ולימדה גם מקצועות כלליים. לאחר המלחמה המשיכה החסידות ופעם עברה לתל אביב ב-1951.

בשנות ה-40 קמה תנועה בשם משמר הברזל (תנועה פשיסטית). בוחוש נאלצו היהודים לשלם סכום גדול של כסף. חלקם הוכו ונשלחו לעבודות כפייה. הם הורשו לצאת מבתיהם רק בשעות מסוימות ביום. ב-1944 חזרו כ-70 יתומים לעיר וקהילת בוחוש דאגה להם. ב-22 באוגוסט 1944 נכנסו לבית הכנסת חיילים גרמנים, אך למחרת הם ברחו כשהוכרזה הפסקת אש (הפסקת אש = עצירת הלחימה). אחרי המלחמה מספר היהודים מעט עלה, אבל בשנות ה-50 וה-60 רובם עזבו לישראל ולמדינות אחרות.