בורות פלורליסטית

בורות פלורליסטית (pluralistic ignorance) היא מצב חברתי שבו אנשים מפגינים התנהגות דומה לציבור, אבל חושבים שבפנים דעותיהם שונות. כלומר, כל אחד רואה שההתנהגות החיצונית שלו זהה לאחרים, אך מניח שהאחרים מרגישים או חושבים אחרת.

יש שלושה מאפיינים מרכזיים: ההתנהגות הציבורית איננה משקפת תמיד את הרגשות האמיתיים; אנשים חוששים שחשיפת הדעה האמיתית תגרום להם מבוכה; והם נוטים להניח שאחרים פועלים לפי הנורמות החברתיות, בעוד הם עצמם שונים.

פלויד אולפורט טבע את המונח ב-1924. הוא תיאר מצב שבו רוב האנשים בקבוצה אינם תומכים באמת בנורמה מסוימת, אך כל אחד מאמין שהשאר תומכים בה. כך יכולה להיווצר קונפורמיות חברתית, גם כשהתמיכה האמיתית חסרה.

בורות פלורליסטית מסבירה תופעות מוכרות, כמו "צופים מן הצד", אנשים שאינם עוזרים לקורבן כי הם מניחים שאחרים יודעים יותר. היא גם יוצרת "ספירלת שתיקה", אנשים מדברים פחות כשהם חושבים שהשאר חולקים עליהם. לדוגמה, בכיתה תלמידים שותקים אחרי הרצאה קשה כי כל אחד מניח שהאחרים הבינו.

בורות קבוצתית יכולה להטעות לגבי איזה ערכים ונורמות נפוצים באמת. היא יכולה להופיע בעמדות בנושאים חברתיים כמו שוויון, שתייה, הימורים ופוליטיקה. לתקשורת יש תפקיד חשוב: חשיפה למגוון דעות יכולה להקטין את הבורות, בעוד סיקור דרמטי של דעות קיצוניות עלול להגדיל אותה.

בורות פלורליסטית היא מצב שבו כולם מתנהגים אותו דבר, אבל כל אחד חושב שהוא לבד. זה קורה כשהאדם חושש להיות מובך אם יגיד את מה שהוא באמת חושב.

לפעמים כולם שותקים כי הם מניחים שאחרים מבינים. זה קורה בכיתה אחרי הרצאה קשה. כל תלמיד חושב שהאחרים הבינו, ולכן לא שואל שאלות.

עוד דוגמה היא כשאנשים לא עוזרים לקורבן. הם חושבים שאחרים יודעים אם צריך לעזור. לכן אף אחד לא ניגש.

בורות קבוצתית משאירה רושם שגוי על מה שמקובל בחברה. זה יכול לקרות בנושאים כמו שוויון בין נשים וגברים, שתייה וחוקים חשובים. התקשורת יכולה לעזור: אם נראה דעות רבות, נדע יותר מי מהאנשים חושב מה.