ביבליוגרפיה

ביבליוגרפיה או רשימת מקורות היא שיטה לתיאור וסידור מקורות מידע. מקור יכול להיות ספר, מאמר או כל חומר כתוב (למשל תַּלְמוּד או תנ"ך). רשימות ביבליוגרפיות מופיעות לעתים קרובות בספרים כדי להצביע על קריאה נוספת. יש גם ספרים שהמטרה שלהם היא להיות ביבליוגרפיות. חלקן מנסות למפות ספרות שלמה, אך רוב הביבליוגרפיות מתמקדות בנושא, תקופה, שפה או ספרייה מסוימת.

הביבליוגרפיה מוכרת גם כמקצוע מדעי, אך כיום אין תואר אקדמי נפרד בשדה זה. בבתי ספר גבוהים וספריות לומדים ביבליוגרפיה בקורסים או בסדנאות.

לביבליוגרפיה שתי מטרות עיקריות. המטרה הראשונה היא לספק אסמכתא, כלומר להראות מאיפה לקוח המידע. כשזו המטרה, יופיעו ברשימה גם מקורות נדירים או בעלי חשיבות שולית. המטרה השנייה היא להפנות את הקורא לקריאה נוספת ולעזור לו להעמיק. במקרה הזה עדיף לבחור מקורות שימושיים שיעזרו להרחיב ידע ולהיות "מקפצה" ללמידה נוספת.

הביבליוגרפיה התחילה כרשימות פשוטות של שמות חיבורים, שבדרך כלל הכינו מדפיסים כדי לפרסם את תוצרתם. הביבליוגרפיה המקיפה הראשונה שנודעה היא "Bibliotheca universalis" שיצאה בציריך ב-1545 על ידי קונראד גסנר; הוא כונה אבי הביבליוגרפיה. במאות הבאות התפתחו ביבליוגרפיות לתחומים ושפות ספציפיים. במאה ה-19 החלו אנשים לעסוק בכך במקצועיות, ובספרייה הלאומית בפריז היו אז עשרות אלפי רישומים. בשנת 1878 נערך בפריז הקונגרס הראשון לביבליוגרפיה, וב-1887 הקים מלוויל דיואי בניו יורק בית ספר ראשון לביבליוגרפיה. במאה ה-21 הביבליוגרפיה כוללת גם מדיה כמו הקלטות, סרטים, תקליטורים, מאגרי מידע ואתרי אינטרנט.

אין מוסכמות אחידות לכתיבת אזכורים, אך בדרך כלל ספר נכתב כך: שם המחבר, שם הספר (הדגשה של הכותרת), שם ההוצאה, מקום ההוצאה ושנת ההוצאה. כל אזכור צריך לכלול לפחות: שם המחבר, המסגרת שבה פורסם (הוצאה, כתב-עת וכו'), שם החיבור ושנת ההוצאה. מרבית ההבדלים בין שיטות האזכור הם בצורת הפיסוק. אוניברסיטאות, כתבי-עת ומוסדות מפרסמים הנחיות משלהם להצגה. במדעי החברה מקובל סגנון APA (שיטת ציטוט), ובמדעי הרוח מקובל סגנון MLA. בישראל נעשו ניסיונות לאחד כללים לציטוט משפטי, כמו "כללי הציטוט האחיד" שהוצאו ב-2006, אבל בפועל קיימות כמה שיטות שונות.

ביבליוגרפיה מוערת היא רשימה שבה מוסיפים הערות והסברים על המקורות. הדגש הוא על הפניית הקורא לקריאה נוספת והסבר על חשיבות כל מקור. זוהי שיטה שיכולה להופיע כפרק עצמאי בספר, ואם כי אינה נפוצה במיוחד, ניתן למצוא אותה בכמה פרסומים.

ביבליוגרפיה פירושה רשימת מקורות. מקור הוא ספר, מאמר או חומר כתוב. רשימות כאלה עוזרות למצוא קריאה נוספת. יש גם ספרים שמטרתם להיות רשימות כאלו בלבד.

לרשימות שתי מטרות עיקריות. אחת היא להראות מאיפה לקחו את המידע. השנייה היא להמליץ על ספרים ומקורות להמשך קריאה.

בהתחלה היו רק רשימות עם שמות חיבורים, שהכינו מדפיסים. ב-1545 יצא בציריך ספר גדול בשם "Bibliotheca universalis" על ידי קונראד גסנר. במאה ה-19 אנשים התחילו לעסוק בביבליוגרפיה באופן מקצועי. ב-1878 היה קונגרס ראשון בפריז. ב-1887 הקים מלוויל דיואי בית ספר בנושא. היום ביבליוגרפיות כוללות גם סרטים, הקלטות ואתרי אינטרנט.

ברוב המקרים כותבים: שם המחבר, שם הספר, ההוצאה, מקום והשנה. אוניברסיטאות וכתבי-עת משתמשים בכללים משלהם. במדעי החברה נוהגים לפי APA (שם לשיטת ציטוט). במדעי הרוח נוהגים לפי MLA.

זו רשימה שבה מוסיפים הערה קצרה ליד כל מקור. ההערה מסבירה למה המקור חשוב.