בית ג'מאל

בית ג'מאל (בערבית: بيت جمال, "בית היופי") הוא מנזר נוצרי-קתולי של המסדר הסלזיאני, הנמצא בשיפולי הרי יהודה סמוך לצידה הדרומי של בית שמש. המתחם יושב על גבעה בגובה כ-370 מטר ומרוחק כ-35 קילומטרים מקו החוף. במתחם ארבעה מבנים מרכזיים: בית לנזירים הסלזיאניים (הסלזיאנים הם מסדר קתולי שעוסק בעיקר בחינוך), כנסיית סטפנוס הקדוש, מנזר לנשים של מסדר בית לחם (מסדר נזירות) ומנזר לגברים על תל גמליאל בדרום המתחם.

על פי מסורת נוצרית המקום מזוהה עם כפר גמלא ומקושרת אליו דמותו של רבן גמליאל הזקן. במתחם פועלות חנויות קטנות שמוכרות מוצרי מנזר: כלים קרמיקה, שמן זית, דבש ונרות. במנזר מתקיימים קונצרטים קלאסיים בשבתות והוא אתר תיירותי מבוקש.
בחצר פועלת תחנה מטאורולוגית שהוקמה ב-1919 ונחשבת לאחת הוותיקות שפועלות ברצף בארץ. המנזר לגברים על תל גמליאל עוסק בחקלאות: גידול גפנים ליין (ליקב כרמיזן), עצי זית ותוצרת שמן זית. חלק מעצי הזית העתיקים שייכים למנזר. אדמות מסוימות הוחכרו לקיבוץ צרעה. נכון ל-2021 גרים שם שישה נזירים; נכון ל-2024 המנזר המדווח מכיל חמישה נזירים איטלקים.

הכפר נכבש על ידי האימפריה העות'מאנית ב-1517. ברישומי מס מ-1596 נרשם כיישוב עם משפחות חקלאיות. בשנת 1869 רכש את האדמות הכומר האיטלקי אנטוניו בלוני. בלוני הקים ב-1878 בית ספר חקלאי ופנימייה לילדים עניים ויתומים. ב-1891 הקהילה הצטרפה למסדר הסלזיאני שנוסד על ידי דון בוסקו, שהקדיש עצמו לחינוך נוער.

במפקדי המנדט המוקדמים אוכלוסיית המקום גדלה; ב-1932 נבנתה כנסיית סטפנוס החדשה על שרידים ביזנטיים שהתגלו באתר. בשנת 1945 האוכלוסייה מנתה כ-240 נפש ושימושי הקרקע היו בעיקר חקלאות.

באוקטובר 1948 נכבש המקום במבצע ההר. לאחר המלחמה השתנו דפוסי השימוש: בית הספר החקלאי הפסיק לפעול ב-1957. בשנים הבאות היו במקום פנימיות ובתי ספר שונים עד שנות ה-80. בשנת 1985 החלו להישב במנזר נזירות ממסדר בית לחם של סן ברונו, מסדר שמקורו בצרפת.
בשנת 1991 שימש המקום קמעה את משכן שגרירות איטליה בישראל למשך כחודשיים. בשנת 2000 התגוררו על תל גמליאל מספר נזירים פעילים בעבודה תוצרתית בתוך מבנה סגור.

אדמות מסביב לבית ג'מאל בבעלות המסדר הסלזיאני ובבעלות הכנסייה הקתולית. ב-2004 נחתם הסכם פיתוח עם חברת קדמת עדן לתכנון אלפי דירות באזור בית שמש. מאוחר יותר הועבר הפיתוח לחברה אחרת והעניין הגיע לבית המשפט העליון. בפסק דין מ-2018 הוכרה לחברת קדמת עדן זכות לפתח באזור כדי לקבל תמורה כספית. ערעורים נפסקו ונסגרו עד 2021. עורך דין ייצג את המסדר והוגשו טענות נגדו; הוא הכחיש.

לפי המסורת, בשנת 415 התגלו עצמות סטפנוס במיקום זה, ולכן נבנתה כנסייה ביזנטית. סטפנוס נחשב במסורת הנוצרית לפרמורטיר (המרטיר הראשון). חפירות בין 1916 ל-1922 חשפו יסודות כנסייה מהמאה החמישית, רצפות פסיפס וכתובת ביוונית. המוזאיקה ושילובי הסימנים מאפשרים לה датת היצירה לפני 427. ב-1932 נבנתה כנסייה מודרנית על השרידים. ב-2000 תרם האמן יגאל תומרקין פסל צלב ממתכת לזכר סטפנוס.
בשנת 2006 פורסם רישום יווני שחיזק את זיהוי המקום כמקום משכנו של סטפנוס לפי שברי כתובת שהתגלו. היום מנהלים את הכנסייה נזירים סלזיאנים, ואב המנזר מעניק הדרכות לתיירים.

מתחת לרצפת כנסיית סטפנוס יש מדרגות שמובילות למקווה יהודי הלכתי. מקווה הוא אמבטון טהרה בטקסים יהודיים, והתימן במקום מתוארך למאה הראשונה לספירה.

בניין דרומי מאוכלס בנזירות מסדר בית לחם של סן ברונו. המסדר נוסד באמצע המאה ה-20 בצרפת. הנזירות, שמספרן כ-25, מגיעות בעיקר מצרפת ובלגיה. הן חיות חיים של תפילה והגות, ומייצרות כלי קרמיקה, ריבות ומיצים למכירה. הנזירות שומרות על מידה של בידוד ותלבושת ייחודית: לבן לתפילה וכחול לעבודה.

במנזר קיים חדר תפילה ללא סממנים נוצריים. החדר כולל עמוד תפילה, מנורת שבעה קנים וספר תנ"ך פתוח, והוא מיועד גם לתפילה יהודית ולקירוב לבבות.

במרגלות הגבעה נמצאת באר טורקית בעומק כ־6 מטרים. הבאר הייתה מיועדת לאספקת מים בתקופה העות'מאנית. כיום הבאר מלאה מים אך מסוכנת להכנסתה.

כ-600 מטר מצפון למנזר נמצא עץ זית גדול. הנזירים מעריכים את גילו בכ-2,000 שנה, בעוד שמשרד החקלאות מעריך אותו בככ-400 שנה.

במקום אירעו מקרים של אלימות והשחתה בשנים האחרונות: ב-2010 התגלתה שם אישה מתה לאחר שהותה במקום; חקירות בשלב מאוחר יותר הצביעו על פגיעה פלילית. ב-2013 הושלכו בקבוקי תבערה ונרשמו כתובות גרפיטי שנחשבו לפגיעה מוצאית. ב-2017 נגרם נזק לכנסיית סטפנוס ולויטראז'ים. ב-2018 הושחתו עשרות קברים בבית העלמין הסמוך. האירועים עוררו זעם ודאגה בקרב דיירי המנזר והמקומיים.

באתר ובכנסייה יש פריטים אמנותיים רבים: תקרת הכנסייה, ציורי קיר של סקילת סטפנוס, מעברים פנימיים ותבליטי הפסיפס שהוצגו במקום.

חלונות הויטראז' בכנסייה מציגים סצנות מקראיות: ההשתנות, הלידה, הטבילה, הצליבה והתחייה של ישו.

בית ג'מאל הוא מנזר נוצרי על גבעה ליד בית שמש. מנזר הוא מקום שבו גרים נזירים ונזירות, אנשים דתיים.

יש במתחם כנסייה, בית לנזירים ובית לנזירות. במקום מוכרים שמן זית, דבש וכלים קרמיקה בתיירות. בשבת יש מוסיקה קלאסית. בחצר יש תחנת מזג אוויר ישנה מ-1919.

אדמות בית ג'מאל נרכשו ב-1869 על ידי כומר בשם אנטוניו בלוני. ב-1878 הוקם בית ספר חקלאי לילדים עניים. מאוחר יותר המקום הצטרף למסדר סלזיאני, מסדר דתי שעוזר לחנך ילדים.

על שרידי כנסייה ביזנטית נבנתה כנסייה חדשה ב-1932. בחפירות נמצאו רצפות פסיפס וכתובות עתיקות. מתחת לכנסייה נמצאים מדרגות שמובילות למקווה יהודי, אמבט טהרה מהעת העתיקה.

במקום יש כ-25 נזירות מבית לחם. הנזירות מייצרות קרמיקה וריבות ומוכרות בחנות. הן מבלות הרבה זמן בתפילה ומעט מדברות.

במנזר יש חדר תפילה מיוחד ללא סמלים נוצרים. שם יכולים להתפלל גם יהודים. הרעיון הוא לקרב בין אנשים מדתות שונות.

יש באר ישנה בעומק כ-6 מטרים. היא מלאת מים, אבל מסוכנת להיכנס אליה.

יש עץ זית גדול קרוב למנזר. הנזירים אומרים שהוא מאוד עתיק. משרד החקלאות מעריך שהוא בן כ-400 שנים.

לפעמים המקום ניזוק על ידי אנשים רעים. היו פגיעות ונזקים בכנסייה ובבית העלמין. זה העמיד את תושבי המקום בצער.

בחזית הכנסייה יש חלונות צבעוניים. הם מספרים סיפורים מהברית החדשה, כמו לידתו של ישו והטבילה.