בית הנבחרים של ארצות הברית (United States House of Representatives) הוא הבית התחתון של הקונגרס, הרשות המחוקקת. הוא מתכנס באגף הדרומי של בניין הקפיטול. ישנם 435 חברים ברוב התקופות, מספר שנקבע בפועל ב-1911 והועבר לחוק ב-1929. כל מדינה מקבלת ייצוג יחסי לפי אוכלוסייתה, אך לפחות נציג אחד לכל מדינה. תקופת הכהונה של כל חבר היא שנתיים, ללא הגבלת כהונות.
העיקרון של שני בתים (ביקמרליזם, שיטת פרלמנט עם שני בתי נפרדים) נועד לאזן בין ייצוג לפי אוכלוסייה ובין ייצוג שווה למדינות. הסנאט נחשב ל"בית עליון" ולעתים יוקרתי יותר; לבית הנבחרים מיוחסים אופי מפלגתי ותזזיתי יותר. לבית יש סמכויות ייחודיות: ייזום חקיקה של מיסים, ייזום הליכי הדחה (impeachment, הליך פורמלי נגד פקידים ציבוריים), ובחירת הנשיא אם חבר האלקטורים לא מצליח להכריע.
בתקנון הקונפדרציה היה קונגרס בעל בית אחד, אך חוסר היעילות הוביל לכינוס הוועידה החוקתית ב-1787. הדיון כלל את "תוכנית וירג'יניה" (ייצוג לפי אוכלוסייה) מול "תוכנית ניו ג'רזי" (ייצוג שווה). נפלה פשרת קונטיקט: בית אחד על בסיס אוכלוסייה (בית הנבחרים), ובית שני עם ייצוג שווה (הסנאט). בית הנבחרים התכנס לראשונה ב-1 באפריל 1789.
במאה ה-19 הבית היה זירת מחלוקות על סוגיות כמו העבדות. במהלך המאה ה-20 התחזק כוחו של יושב הראש (הספיקר), ובתחילת המאה שעברה פחת כוחו אחרי "מהפכת 1910". בשנות ה-90 גינגריץ' הוביל רפורמות גדולות ("חוזה עם אמריקה"), וב-2006 נבחרה ננסי פלוסי ליושבת ראש הראשונה. בתחילת מושב ה-118 ב-2023 לא הצליח מועמד היושב ראש, קווין מקארתי, לזכות ברוב מיידי; נדרשו הצבעות חוזרות, והוא הודח בהצבעה ב-3 באוקטובר 2023. פטריק מקהנרי שימש יושב ראש בפועל, ומייק ג'ונסון נבחר לאחר מכן.
המושבים מחולקים לפי מפקד אוכלוסין שנתי-עשורי. לאחר מפקד 2020 הועברו 7 מושבים בין המדינות, בתוקף מהבחירות ב-2024. החוקה דרשה בעבר יחס של לכל היותר נציג על כל 30,000 תושבים, אך עם הזמן המספר הוקבע על 435. למחוז קולומביה ולטריטוריות יש לעתים נציגים מיוחדים (Delegate, נציג שאינו רשאי להצביע במליאה). לפוארטו ריקו יש "משקיף מיוחד" (Resident Commissioner) הנבחר לכהונה בת ארבע שנים.
המדינות מחלקות את עצמן למחוזות בחירה. שרטוט גבולות המחוזות נעשה בחקיקה מדינית או על ידי ועדות, אך חייב לאפשר ייצוג שווה; שרטוטים שרירותיים נקבעו כבלתי חוקתיים. דרישות הסף לחבר הן: גיל 25 ומעלה, אזרחות ארה"ב במשך שבע השנים האחרונות, ותושבות במדינה אותה מייצגים.
בחירות נערכות כל שנתיים ביום שלישי הראשון לאחר יום שני בנובמבר של שנה זוגית. בדרך כלל נבחר המועמד שקיבל את מספר הקולות הרב ביותר במחוז. מושבים שהתפנו במהלך כהונה מאוישים בבחירות מיוחדות. בית הנבחרים יכול להדיח חבר ברוב של שני שלישים; ההיסטוריה מזכירה כמה הדחות בולטות בשל תמיכה במרד או שחיתות.
המפלגה שזכתה לרוב נקראת מפלגת הרוב. תפקידי הנהגה חשובים הם היושב ראש, מנהיג הרוב, ומנהיג המיעוט. תפקידים בכירים בוועדות ניתנים לרוב לחברי מפלגת הרוב; למיעוט יש "חברים בכירים" (Ranking Members).
הבית בוחר את יושב ראשו בתחילת כל מושב. היושב ראש מוביל את דיוני המליאה, קובע מי ידבר, ושומר על סדר הדיון. הוא גם יכול להשפיע על אילו ועדות ידונו בהצעות חוק, ובעת ריק תפקידו של הנשיא, הוא עשוי להיכנס בתור יורש זמני לפי חוק ההמשכיות.
מנהיגי המפלגות מארגנים את תמיכת חבריהם בהצבעות. הם משפיעים על סדר היום ומקבעים קו הצבעה למפלגה. בבית הנבחרים כח המפלגות חזק יותר מאשר בסנאט.
יש עובדי ניהול רבים: המזכיר הפרלמנטרי מטפל במסמכים, הקצין המנהלי אחראי על המינהלה, וכומר המנהל מוביל תפילה יומית. ראש המשמר (Sergeant at Arms) אחראי על הסדר והביטחון; המשטרה השוטפת היא משטרת הקפיטול.
הדיונים נערכים באולם המליאה. המושב מסודר בחצי מעגל; בדרך כלל הדמוקרטים יושבים בצד הימני והרפובליקנים בשמאלי, מנקודת המבט של היושב ראש. יש מנהגים ותקדימים שמשלימים את הכללים הכתובים. הקוורום לדיון הוא רוב החברים, אך קריאות לספירת נוכחים נדירות.
ועדת הכללים קובעת לעיתים את תנאי הדיון בחוק. הדיון במליאה מוגבל בדרך כלל בזמן. לאחר הדיון מועלת ההצעה להצבעה.
יש שיטות הצבעה שונות, ולעתים קרובות נדרשות שעות להשלמת ההצבעה. היושב ראש מצביע ככולם ואין לו קול נוסף להכרעה.
הוועדות עושות את מרבית העבודה: דנות בהצעות חוק, עורכות שימועים ובוחנות את פעולת הממשלה. ה"ועדה הגדולה" כוללת את כל חברי הבית ועוסקת בתיקונים להצעות. כל ועדה קבועה מונהגת על ידי יושב ראש מהמפלגה ששלטה, ולעתים יכולה למנוע הצעת חוק מלהגיע למליאה.
החוקה קובעת שחוקי מיסים חייבים להתחיל בבית הנבחרים. בכל מקרה, החוק המלא דורש את הסכמת שני הבתים באותו נוסח.
הבית יכול ליוזום הליכי הדחה נגד פקידים בשל פשעים חמורים; משפט ההדחה מתקיים בסנאט. בנוסף, אם חבר האלקטורים לא מגיע להכרעה, הבית בוחר את הנשיא מתוך שלושת המועמדים שקיבלו את מספר הקולות הגבוה ביותר. בבית נעשה שימוש בסמכות זו בשנים 1800 ו-1824, כאשר נבחרו תומאס ג'פרסון וג'ון קווינסי אדמס בהתאמה.
בית הנבחרים הוא אחד משני הבתים בקונגרס. הקונגרס הוא הגוף שעושה חוקים בארצות הברית. הבית התכנס בקפיטול.
יש 435 נציגים. כל מדינה מקבלת לפחות נציג אחד. מספר הנציגים במדינה תלוי במספר התושבים שלה. המדינות מחלקות את עצמן למחוזות. בכל מחוז בוחרים נציג אחד.
נציגים נבחרים לשנתיים. הבחירות הן כל שנתיים, בשנה זוגית בנובמבר. כדי להיות נציג צריך להיות בן 25 לפחות, אזרח ארצות הברית לפחות שבע שנים, ותושב המדינה אותה מייצגים.
היושב ראש (Speaker) מוביל את הישיבות. יש גם מנהיגי רוב ומיעוט שמארגנים הצבעות. יש ועדות שעוזרות להכין חוקים. ועדות בוחנות הצעות חוק ומקיימות שימועים.
יש גם נציגים מיוחדים (Delegate). הם יכולים לדבר בוועדות, אבל בדרך כלל לא יכולים להצביע במליאה. לפוארטו ריקו יש "משקיף" (Resident Commissioner) שמכהן ארבע שנים.
הבית יכול להתחיל הליכי הדחה נגד פקידים, וזה נקרא אימפיצ'מנט (impeachment), הליך פורמלי. בית הנבחרים יכול גם לבחור נשיא אם חבר האלקטורים אינו מצליח להכריע. הפעם הראשונה זה קרה ב-1800, והפעם השנייה ב-1824.
החברים מדברים לפי הכללים. היושב ראש קובע מי ידבר. לדיונים יש זמן מוגבל לפעמים. כשמסיימים דנים בהצבעה. ההצבעה יכולה להימשך זמן.
בית הנבחרים מייצג את העם. הוא עוסק בחוקי מיסוי, בבחינת פעולות הממשלה, ובהחלטות חשובות במדינה.
תגובות גולשים