בית הספר למל נוסד בירושלים ב-1856 על ידי אליזה הרץ ממשפחת למל, משפחה פילנתרופית (תורמת). המטרה הייתה לעזור לתושבי היישוב הישן, בעיקר ילדים עניים ויתומים. במקום נתנו גם ארוחות חמות ובגדים לצד הלימודים.
הפעילות תואמה לשיטת הוראת גן ילדים, כלומר שיטת חינוך שדגלה בלימוד דרך משחק, שירה וריקוד. התוכנית שילבה לימודי קודש כמו מקרא וסיפורי תנ"ך עם שיעורים על טבע, בעלי חיים, ציור ומלאכה. שפת ההוראה הייתה תחילה לאדינו (שפת יהודים ספרדים), ובשנות ה-80 של המאה ה-19 היא הוחלפה לגרמנית ולצרפתית.
לודוויג אוגוסט פרנקל הובל את הקמת בית הספר ונחל התנגדות חזקה מצד חלקים ביישוב הישן, בעיקר אשכנזים שחששו מהשפעות השכלה אירופית. כדי להרגיע את היישוב הוסכם שכל תוכנית לימודים תאושר על ידי ראשי העדה. הרב אליהו יעקב נסים חתם על מסמכי ההקמה ב-1856.
בשנת 1888 בית הספר התאחד עם "בית היתומים של הרצברג". בראשות אפרים כהן-רייס הובאו מורים חדשים, בין היתר דוד ילין, והורחבו שעות לימוד החול. מאז חזרו תלמידים רבים, גם מבין האשכנזים.
בשנת 1904 עבר המוסד תחת חסותה של חברת "עזרה". במלחמת השפות ב-1913 נשאר בית הספר נאמן לחברה, והמורים התפטרו והקימו מוסד מתחרה. לאחר הכיבוש הבריטי הועבר ניהולו להסתדרות הציונית, בתקופה שבראשה עמד חיים אריה זוטא. ב-1930 למד בבית הספר כ-550 תלמידים. בשנות ה-60 נסגרו כיתות הערב לבוגרים על-ידי משרד החינוך.
המבנה הקבוע נבנה בזיכרון משה ברחוב ישעיהו. הבנייה החלה ב-1902 והמבנה נחנך ב-1903. האדריכל הטמפלרי תיאודור זנדל תכנן אותו בסגנון נאו-קלאסי אירופאי עם יסודות מזרחיים. הקבלן יעקב מן הונהג בעבודות הבנייה. לאחר פטירת זנדל המשיך בנו בנימין את העבודה.
הבניין שימש גם את הקהילה להרצאות ואסיפות, ונערכה בו פעילות תנועת הצופים. בינואר 1946 הפקיעה ממשלת המנדט הבריטי כמה חדרים לשכן חיילים. לאחר סגירת בית הספר שימש המבנה כתלמוד תורה של חסידות בויאן. במרץ 2011 נמכר המתחם לישיבת עץ חיים. בדצמבר 2014 פורסמה תוכנית לבנות שתי בנייני מגורים בחצר ולשמר את מבני בית הספר לטובת הישיבה.
בית הספר למל נפתח בירושלים ב-1856. אליזה הרץ מקבוצת למל פתחה אותו כדי לעזור לילדים עניים. הם קיבלו גם אוכל ובגדים.
הלימודים נעשו כמו בגן ילדים. גן ילדים = מקום שבו לומדים דרך משחק, שירה וריקוד. לימדו שם סיפורי תנ"ך, ציור, מלאכה וטבע.
בהקמתו היו בעיות עם חלקים מהקהילה. הם חששו מהשפעות חדשות. בשנת 1888 בית הספר התאחד עם בית יתומים אחר. הגיעו מורים חדשים והלימודים התרחבו.
ב-1904 בית הספר עבר תחת ארגון שנקרא "עזרה". לאחר המלחמות והשינויים נוהל המוסד בידי אנשי ציבור. ב-1930 למדו בו כ-550 תלמידים.
המבנה הקבוע נבנה בשכונת זיכרון משה. הבנייה התחילה ב-1902 והמבנה נחנך ב-1903. האדריכל תיאודור זנדל תכנן אותו בסגנון אירופאי עם נופך מזרחי. המבנה שימש גם לאסיפות ולפעילות צופים.
בשנות ה-40 נכנסו שם חיילים בריטים לכמה חדרים. אחר כך שימש הבניין תלמוד תורה. ב-2011 נמכר לישיבה בשם עץ חיים. ב-2014 תוכננו בבניין דירות ושימור המבנים ההיסטוריים.
תגובות גולשים