בית הקברות ממילא

בית הקברות ממילא (בערבית: مقبرة مَامِلَّا) הוא בית קברות מוסלמי מרכזי בירושלים, שנוצר בעיקר בתקופה הממלוכית וקיימים בו יסודות עתיקים אפילו יותר. הוא שוכן ליד גן העצמאות, בין הרחובות אגרון, הלל ומנשה בן ישראל. המוסלמים רואים בממילא קדושת מקום, כפי שרשם ההיסטוריון מוג'יר א-דין ב-1495.

בית הקברות משתרע על חלקת קרקע מעורבת בעצים, ובמרכזו בריכת ממילא שאינה קשורה לקברים. יש בו כמה עשרות מצבות, רובן מהמאה הממלוכית. רבים מהנקברים היו דמויות חשובות: שופטים, מושלים ונשים בעלות מעמד. בשל העדר תחזוקה, חלק מהקברים מוזנח, מצבות שבורות ועשבייה גדלה סביבן. במקום גדלים עצים עתיקים, כולל אלונים וברושים, ובשנים האחרונות ניתן למצוא שם גם צבי יבשה.

השם "ממילא" נובע ככל הנראה מעיוות של הביטוי הערבי "מַאְמַן אללה" (מקום מבטחים של אללה) או "מה שבא מאללה". יש טענות גם שהשם הוא שם של בעלת קרקע מוסלמית. בעבר נקרא האתר גם "זייתון אל-מלכ" (זיתי המלך).

התורבה (תורבה = קבר מפואר או מבנה קבר) הבולטת שייכת לעלאא' א-דין איידורדאי אל כובכיה, מושל צפת שנקבר בירושלים. תיאור הקבר כולל כתובת עם שנת מותו על פי הלוח המוסלמי (1289 לספירה הנוצרית). לפי מקורות מסוימים, לקח אל כובכיה אבנים מקברים צלבניים להקמת תורבתו.

במאה ה-19 גילה החוקר שארל קלרמון-גנו בין המצבות גם מצבה ממנה התקופה הצלבנית. היא מוגדרת כיום ומגודרת, ממוקמת מערבית לבריכה.

קרוב לקבר הצלבני עומדת תורבה נוספת של מנכורש, שהיה מושל צבאי ותפס תפקיד בכיר בחצר הממלוכית.

בגבול המערבי של האתר יש מערת קבורה ושרידי כנסייה, המכונים "מערת האריה". לאגדה מקומית שלוש גרסאות: בניהן נכנסים מוטיבים של הצלה ניסית של עצמות קדושים על ידי אריה. בתקופת שנות החמישים ניסו לקדם את המערה כאתר תיירות וקדושה, אך המעמד המעורפל והאירועים הבאים הובילו להזנחה.

ברחוב הלל נמצא מבנה מקומר (מבנה עם קשתות) ללא קירות. הוא מופיע בעדות עולי רגל ותמונות ישנות, אך זהותו ובן או בוסס אינו ברור.

במרץ 1921 הכין צ'ארלס רוברט אשבי תוכנית עיר (Zoning) שהגדירה את ממילא כשמורת שטח פתוח וכבית קברות מוסלמי. בשנים הבאות נבנו סביבו רחובות ובמהלך השנים הוחלפו בעלויות: האדמה הייתה בבעלות הווקף המוסלמי (ווקף = מוסד דתי שמחזיק קרקעות), לאחר 1948 הועבר השטח לאפוטרופוס לנכסי נפקדים (אפוטרופוס = משמורן נכסים של נעדרים) ומאוחר יותר לעיריית ירושלים.

בשנות ה-50 וה-60 הוסבו חלקים מהשטח לפארק ציבורי, גן העצמאות, ונבנו סביבו מבנים כמו בתי ספר ומלונות. לאורך השנים נרשמו מחלוקות משפטיות ודתיות על שימוש בקרקע ועל מצב הקברים. ב-2008 חפירות בדיקה חשפו שלדים וקברים, וב-2010 סערו מחלוקות על עבודות שיקום קברים ומצבות. ב-2017 נתגלו שלדים במבנה קבר בעת עבודות סלילה. רשות העתיקות קבעה כי המבנה אינו עתיק יותר מ-300 שנה, ולכן לא נערכה חפירה ארכאולוגית רשמית.

המחלוקות מעסיקות היבטים דתיים, משפטיים ומוניציפליים. חלק מהמחלוקות נגעו לשאלה האם ניתן להמשיך בבנייה ובפיתוח על שטח שהיה בית קברות שלא שימש שנים רבות, ובהשפעות על קדושת המקום לפי השריעה (החוק הדתי האסלאמי).

בית הקברות ממילא נמצא במרכז ירושלים ליד גן העצמאות. זהו בית קברות ישן מאוד מהמאה הממלוכית. שם המקום שמור למוסלמים והוא חשוב להם.

יש בו כמה עשרות מצבות עתיקות. יש עצים גדולים וצל. לידו יש גם בריכה שלא קשורה לקברים. בשנים האחרונות רואים שם צבי יבשה.

השם "ממילא" מגיע מהמילים בערבית שמשמעותן "מקום מבטחים של אללה" (אללה = השם של אלוהים באיסלאם). אולי השם גם היה של בעלת קרקע.

יש קבר מפואר של מושל בשם אל כובכיה. תורבה היא מילה לקבר גדול וקישוטי. הקבר כתוב בתאריך מהמאה ה-13.

יש גם מצבה קטנה מהתקופה הצלבנית. היא מוגנת וממוקמת ליד הבריכה.

בקצה המערבי יש מקום שנקרא "מערת האריה" (מערה = חדר טבעי באדמה). על המערה יש אגדות מקומיות. באגדות אריה גדול שומר על עצמות קדושים. בשנות ה-50 ניסו להפוך את המערה לאתר תיירות, אך הדבר לא המשיך.

בשנת 1921 תוכנית עיר תיחמה את המגרש כשטח פתוח ובית קברות. אחרי 1948 השטח עבר לידי המדינה ולעירייה. חלק גדול ממנו הפך לגן העצמאות בשנות ה-50. בעשורים האחרים חפרו במקום עבודות ופעמים רבות מצאו שלדים וקברים. זה עורר וויכוחים על השמירה על המקום ועל הבנייה סביבו.

המקום חשוב מבחינה היסטורית ודתית. לפעמים מתקיימים ויכוחים על מה אפשר לבנות במקום, ועל איך לטפל בקברים ובמצבות בעדינות.