בלדווין הראשון (בערך 1060, 2 באפריל 1118) היה אחיו של גוטפריד מבויון. הוא נולד למשפחת אצולה מבולות ומשפחת לותרינגיה. בהיותו צעיר יועד לשירות כנסייה, אך ויתר עליו בסביבות 1080. לאחר מכן התגורר בנורמנדי ונשא לאישה את גודהילדה.
בשנת 1096 הצטרף למסע הצלב הראשון. (מסע הצלב: מסעות של נוצרים לכיוון ארץ הקודש.) הוא מכר רכוש, יצא יחד עם אשתו והצטרף לאחיו. בחלק מהמהלך נפרד מעיקר הצבא ופנה מזרחה. אשתו גודהילדה מתה בקיליקיה. אז התחיל סכסוך עם טנקרד, ולבסוף עבר לארמניה.
טורוס, שליט אדסה, האמץ את בלדווין וכינה אותו יורש. טורוס נרצח ומספר חודשים לאחר מכן מונה בלדווין לרוזן אדסה. (רוזנות: מדינה קטנה בראשות רוזן.) הוא נישא לארדה, בת טורוס, והרחיב את גבולות הרוזנות בעיקר מול הסלג'וקים המוסלמיים. הוא גם סייע במצור על אנטיוכיה ושלח תגבורת לצליינים.
לאחר מותו של גוטפריד ב-1100 הגיע בלדווין לירושלים. בחג המולד של אותה שנה הוכתר בכנסיית המולד בבית לחם למלך ירושלים. הוא התעמת עם הפטריארך (ראש הכנסייה המקומית) על סמכויות ומיסים, והפעיל סמכויות להשעיה וסילוקו.
בלדווין ערך מסעות כיבוש לכיוון חוף הים והמדבר. יחד עם הצי הגנואזי כבש ערים כמו ארסוף וקיסריה, ובתמורה נתן לגנואזים רובעים מסחריים. בקרבות מול המצרים נחל גם ניצחונות וגם תבוסות, למשל קרבות רמלה. הוא כבש לביירות (1110) וסיידון, ובשלבים שונים סייע לאנטיוכיה ולאדסה. בקיץ 1115 בנה את מבצר מונראל והזמין נוצריים לאכלס את ירושלים. ב-1117 הקים טירה ליד צור.
ב-1118 יצא למסע לכיוון דלתת הנילוס. חלה ליד פאראמה (שרידיה בצפון סיני) ונפטר בדרכו לירושלים בכפר אל‑עריש ב-2 באפריל 1118. לאחר מותו הוצעה המלוכה לאחיו אוסטס השלישי, והוא סירב. הומלך בן דודו, בלדווין מבורק, כבלדווין השני.
המקור המרכזי לתקופת שלטונו הוא פולקו משארטר (Historia Hierosolymitana). פולקו תיאר אותו כהמשך דרכו של יהושע בן‑נון. ויליאם מצור תיאר את תכונות פניו, אופיו ואומצו. לאחר נישואיו השלישיים נודעה עליו שמועה שלא היו לו ילדים, ולפיכך הועלו גם השערות על נטייתו המינית. מצבת קברו תועדה בכנסיית הקבר במאה ה־16. נהר ברדוויל בחצי‑האי סיני נקשר לזכרו על פי מסורת מקומית.
בלדווין נולד סביב 1060. הוא היה אחיו של גוטפריד מבויון. בתחילה ידעו אותו כשאיש דת, אך הוא ויתר על כך.
בשנת 1096 יצא למסע הצלב. (מסע צלב: מסע של נוצרים לארץ הקודש.) הוא לקח את אשתו והלך להילחם. אשתו מתה בדרך.
בארמניה שכנע שליט אדסה לאמץ אותו. אחרי שהשליט נרצח, בלדווין הפך לרוזן אדסה. (רוזן: מנהיג של מדינה קטנה.) הוא נלחם והרחיב את אדסה.
ב-1100, אחרי מות אחיו, הוכתר בלדווין למלך ירושלים בבית לחם. הוא רצה שממלכתו תהיה גם מדינית וגם דתית.
הוא כבש ערים על החוף יחד עם ספינות גנואה. היו לו ניצחונות ותבוסות מול המצרים. בנה מצודות ועזר לערים אחרות של הצלבנים.
ב-1118 חלה בעת מסע למצרים. הוא מת בכפר אל‑עריש ב-2 באפריל 1118. אחרי מותו הומלך בן דודו בלדווין השני.
ההיסטוריון פולקו משארטר כתב הרבה עליו. הוא תואר כאביר אמיץ. שמעו שיש לו בעיות במשפחה כי לא היו לו ילדים. חלק מהאנשים זכרו אותו וקראו מקום בסיני על שמו.
תגובות גולשים