גזרות תתנ"ו

בימי הביניים נוצרה באירופה חברה מאוחדת סביב הכנסייה הנוצרית. האפיפיור ונציגי הכנסייה שמרו על השפעה גדולה, ולעיתים היו מתחים עם המלכים. בכל הנוגע ליהודים הופעלה גישה שנגזרה מהמלומד אוגוסטינוס: להשאיר את היהודים בחיים במצב מושפל. רעיון זה נבע מהרצון להראות את ההפרדה בין היהודים לבין דת הנצרות.

היהודים חיו כמיעוט שהוסדר בחוקים מיוחדים. הם השתלבו ברבדים העירוניים ובעיסוקים שונים, אך הופלו וזכו להגנה חלקית מטעם שליטים או גומנים. מינויי חסות עירוניים ופריווילגיות כמו זו של רודיגר (1084) שינו חלקית את מעמדם.

בשנת 1095 קרא האפיפיור אורבן השני למסע הצלב לכיבוש ירושלים. הקריאה הובילה לקבוצות חמושות שנעו מזרחה. בדרכן, בעיקר בעמק הריין, פרצו אקציות אלימות כנגד יהודים. אירועים אלה נקראו מאוחר יותר "גזרות תתנ"ו" (1096).

התקפות אלו כללו רציחות, ביזה, שריפת בתי כנסת ולחצים על יהודים להיטבל, כלומר לעבור טבילה, טבילה היא כניסה למים כסמל לקבלת הנצרות. במקרים רבים ניתנה ברירה בין טבילה למוות, ורבים בחרו במוות וקידוש השם. כמה פרטים בולטים: פורעים בראשות דמויות כמו וילהלם הנגר הקיפו קהילות בטריר, שפייר (שפירא), וורמייזא (וורמס) ומגנצא (מיינץ). ברמייזא ובמגנצא התרחשו פוגרומים קשים עם מאות קורבנות מקומיים. היסטוריון צבי גרץ ציין סה״כ כ-12,000 מתים באזור הריין בתוך כחודשיים.

קהילות רבות בחרו בהתנגדות רוחנית ופיזית. חלק מהיהודים התאבדו או הרגו מבני משפחתם כדי למנוע המרה בכוח. קידוש השם הוא המושג המתאר מוות מתוך שמירה על האמונה. בקרב חכמי ההלכה נרשמה מחלוקת האם פעולות כאלו מוצדקות הלכתית. חלק מהפוסקים תמכו בהצדקות, אחרים הביעו הסתייגות. יש לשים לב שהשאלות האלו חלו בהקשר קיצוני וחריג.

המאורעות השפיעו עמוקות על הזיכרון הקהילתי. רבים ראו בהם נקודת מפנה בתודעת המיעוט היהודי באירופה. מבחינה חומרית וחברתית התוצאות השונות נחקרו עד היום: גישות מסוימות טוענות לשינוי נרחב בתנאי החיים, אחרות רואות תגובה מקומית בלבד. גישה אמצעית מדגישה טראומה תרבותית ואידאולוגית גם בלי שינוי מיידי בתנאים הכלכליים.

האירועים חשפו את המתח התאולוגי בין נצרות ליהדות. שני הצדדים ראו במוות עבור האמונה מעמד רוחני גבוה, מרטיר לנוצרים וקידוש השם ליהודים. עם זאת, מבחינה מעשית האכיפה על יהודים הייתה חד-צדדית ושאפה להמירם בכוח.

המאורעות נזכרו בספרות התפילות והפיוטים. הם שימשו למודל זיכרון גם לאסונות מאוחרים, כמו גזרות ת"ח ות"ט (1648). יש שחיברו את הופעת עלילות הדם והאשמות נוספות כנגד יהודים להשפעות של תקופת מסעי הצלב.

יהודי אשכנז כתבו פיוטים ותפילות לזכר ההרוגים. תפילת "אב הרחמים" חוברה לקהילה בוורמייזא ונאמרה בשבתות ובמועדים. השבת שלפני שבועות כונתה "השבת השחורה" והתקיימו בה מנהגים של אבל: תלייית פרוכת שחורה, פיוטי אבל וזכירת נשמות.

יש מספר כרוניקות מרכזיות על המאורעות, למשל של שלמה ב"ר שמעון ושל ראב"ן (אליעזר בן נתן). טקסטים אלה שימשו מקור ראשוני לחקר המאורעות.

השיר "ברוך ממגנצא" של שאול טשרניחובסקי מבוסס על אירועי גזרות תתנ"ו.

כידוע, המאורעות נשתמרו בזיכרון היהודי באמצעות פיוטים, תפילות, כרוניקות ודיונים הלכתיים. זו הייתה חוויה שביססה תחושת מיעוט ואי-ביטחון בקרב הקהילות האשכנזיות.

לפני מאות שנים חיו אנשים באירופה תחת שלטון הכנסייה. באותה תקופה החל מסע צלב. מסע צלב זה כוון לכיבוש ירושלים.

ב-1096 התרחשו תקופות אלימות כלפי יהודים. האירועים נקראו "גזרות תתנ"ו". קבוצות של אנשים תקפו קהילות יהודיות.

הפורעים דרשו שיהודים יומרו לנצרות. טבילה היא כניסה למים כסימן לקבלת הדת. רבים העדיפו לא להמיר דתם. חלק מהאנשים מתו במקום כדי לשמור על אמונתם. זה נקרא קידוש השם. קידוש השם פירושו לשמור על שם האל אפילו במחיר החיים.

נפגעו ערים חשובות כמו שפייר, וורמס ומיינץ. אלפי יהודים נרצחו או מתו במהלך הפרעות.

היהודים חשו זעזוע וחששו מאוד. קהילות כתבו תפילות וזכרונות. חלק מהקהילות ניסו להגן על עצמן, וחלק חיפשו מקומות מסתור.

מאז חוברו פיוטים ותפילות לזכר האבדות. תפילת "אב הרחמים" נכתבה לזכרם. יש מנהגים של אבל בשבת שלפני חג השבועות, שנקראים "השבת השחורה".

מספר תלמידים וחכמים כתבו ספרים שמספרים על מה שהיה. חלק מהכתבים הגיעו לידינו והם עוזרים להבין את האירועים.

בסיכום קצר: ב-1096, בזמן מסע הצלב, נרשמו הפרעות קשות נגד יהודים. הקהילות זכרו את האירועים בתפילות, בפיוטים ובכתבים.