בלק

בָּלָק בֶּן צִפּוֹר הוא דמות מקראית ומלך מואב. הוא מלך בשנה הארבעים ליציאת מצרים. סיפורו מסופר כחלק מפרשת בלק ב-.

בלק חשש מהתקרבות עם ישראל אל גבולו. הוא הזמין את בלעם בן בעור, נביא אומות העולם (נביא של עמים שלא מישראל), כדי שיקלל את עם ישראל. בתחילה בלעם סירב בגלל התנגדות ה'. אחרי שליחים נכבדים שוב מיהר לקבל אישור, אך הבהיר כי ידבר רק את מה שה' ימלא בפיו.

ניסיונות הקללה של בלעם כשלו. גם אחרי שהביט בעם ישראל ובניית מזבחות (מקומות לקרבן) והקרבת פרים ואילים, בלעם לא קילל אלא בירך. בלק כעס, ובלעם הסביר כי אינו מדבר לפי רצונו אלא לפי ציווי ה'.

בלעם חזר למקומו, אך לא לפני שנתן עצה לבלק לפגוע בישראל. הוא המליץ להחטיא את העם דרך נשות מואב ומדין, לגרורם לזנות ולעבודה זרה (פולחן אלילים). בלק אישר את התוכנית. בעקבות עבודה זו פרצה מגפה בה מתו 24,000 איש.

הפרשה של בלעם מוזכרת בקצרה גם בספרים אחרים במקרא. יהושע בן נון מתייחס למקרה, ושמות בלק ובלעם מופיעים בעמדות שונות בספרים כמו שופטים ומיכה, בטיעונים ובהשוואות על יחסי ישראל ושכניהם.

לפי מדרש מסוים, בלק הוא אחד מחמשת מלכי מדין, צור.

בחזון יוחנן מוזכרת העצה שנתן בלעם לבלק, לאחר כישלון הקללה.

במסורת חז"ל מספרים על קורבנות שבלק הקריב לפי הוראת בלעם: הוא הקים שבעה מזבחות בשלושה מקומות, ובכל מזבח הקריב פר ואיל, סך הכול 42 קרבנות. בתלמוד מופיעים שני פירושים: אחד מדגיש את שכר המצווה גם אם נעשתה שלא לשמה; השני מסביר שכוונתו הרעה של בלק כן התקיימה, אבל במידה מצומצמת, ומתייחס לאירוע אחר בתנ"ך.

בשירתו של ש"י עגנון, השם בלק מופיע כשם לכלב ירושלמי בסיפור 'כלב חוצות'. המקור לשם נובע מטעות קריאה של מנהל בית ספר, אלברט אנטבי, שקרא את המילה 'כלב' במהופך. עגנון מצביע על הקישור בין השם וסיפור המקרא.

בלק היה מלך מואב. הוא חי בזמן אחרי יציאת מצרים. הסיפור מופיע בפרשת בלק ב-.

בלק פחד שעם ישראל יתקרב לאדמתו. הוא קרא לבלעם בן בעור. בלעם היה נביא, אדם שמדבר בשם ה'. בלק רצה שבלעם יקלל את ישראל.

בתחילה בלעם סירב. אחרי שליחים נכבדים קיבל רשיון לבוא. אך בלעם אמר שהוא ידבר רק מה שה' ייתן לו.

בלעם ניסה לקלל. במקום זאת הוא בירך את עם ישראל. בלק כעס, אבל בלעם אמר שהוא לא חופשי לדבר כרצונו.

בלעם נתן עצה אחרת לבלק. הוא המליץ לבלק לגרום לישראלים להתערב עם נשות מואב ומדין. זה גרם לזנות ולעבודה זרה. עבודה זרה פירושה פולחן אלילים.

עקב זאת פרצה מגפה. מתו 24,000 אנשים.

האירוע מוזכר גם במקומות אחרים במקרא. יהושע ופרשנים אחרים הזכירו את הסיפור בקצרה.

חז"ל מספרים שבלק הקריב 42 קָרְבָּנוֹת על שבעה מזבחות. הם גם מדברים על משמעות המעשה.

הסופר ש"י עגנון קרא לכלב שלו 'בלק'. השם הגיע משגיאת קריאה של מנהל בית ספר.