בנייה בלבנים

בנייה בלבנים היא שיטת בנייה מסורתית ונפוצה מאד. היא הופיעה כבר במסופוטמיה ובמצרים העתיקות ועדיין בשימוש היום. מאז המחצית השנייה של המאה ה-19 החלו במדינות המערב להשתמש יותר בלבני בטון ובלבני סיליקט. לבנה, היחידה הבסיסית בבנייה, היא גוש קשיח שעשוי מאבן, חומר קרמי (סיליקט) או בטון. לבנים נועדו לעמוד בלחץ שנוצר ממשקלם ומהתקרות או הקומות שמעליהן. כשנוצר מפתח שגורם לכיפוף, בעבר השתמשו בגושי אבן גדולים או בקרשים. היום משתמשים בחגורות בטון או בקורות לבטון ופלדה.

מאז הרומאים השיטה הנפוצה לקירוי מלבנים היא הקשת. קשת בנויה מלבנים שנשענים זה על זה ומעבירים את הלחץ לצדדים. הקמרונות הן וריאציות של השיטה הזאת, והן אפשרו סוגי קירוי מגוונים. טכנולוגיית הלבנים הגיעה לשיא באדריכלות הגותית של ימי הביניים, שם ייצרו מבנים מפוארים ועיטורים עדינים גם מחומרים פשוטים כמו לבנים ולבנים שרופות.

יש מאות שיטות לסידור לבנים בקירות. סידור הלבנים משפיע על יציבות, בידוד תרמי ואקוסטי והמראה החיצוני. ברוב הקירות מסדרים את הלבנים משתנים בכיוון הניצב לעובי הקיר. כך הקיר עובד כיחידה קשיחה ולא מתפרק בקלות. הדבקת הלבנים בעזרת מלט (דבק לבנים) מאפשרת לבנות קירות דקים בלי לאבד חוזק. שורה אופקית אחת של לבנים נקראת "נדבך". כשמשתמשים בלבנים סטנדרטיות, אורך הלבנה גדול בשני חלקים מרוחבה בתוספת מלט של כ-1 ס"מ. שורות נעשות לסירוגין ובהסטה אחת יחסית לאחרת כדי לחזק את הקיר.

בנייה בלבנים היא דרך ישנה לבנות קירות ובתים. כבר השתמשו בלבנים במסופוטמיה ובמצרים העתיקות. היום יש גם לבני בטון ולבני סיליקט. לבנה, גוש קטן לבנייה, עשויה אדמה מוצלבת או בטון. לבנים עוזרות לשאת את המשקל של הקומה שמעל.

קשת היא דרך עתיקה לסגור פתח. בקשת לבנים נשענות אחת על השנייה והלחץ עובר לצדדים. יש גם קמרונות, שהם סוגים אחרים של קשתות. באדריכלות הגותית בנו מבנים יפים ומסובכים בעיקר מלבנים ופראים.

יש דרכים רבות לסדר לבנים בקיר. הסידור עושה את הקיר חזק ויכול לשפר את החימום והרעש. מלט הוא הדבק שאוחז את הלבנים ביחד. כל שורה אופקית של לבנים נקראת "נדבך". בדרך כלל אורך הלבנה גדול בערך פי שניים מרוחבה, והוספת מלט של כ-1 ס"מ עוזרת לשמור על משטח חלק. שמים שורות בהסטה כדי לחזק את הקיר.