בנייה תואמת אקלים

בנייה תואמת אקלים היא תחום בקלימטולוגיה (מדע האקלים) שמטרתו להתאים מבנים לתנאי הסביבה.
הרעיון הוא לתכנן בתים כך שהם ינצלו את השמש, ייתנו הגנה מהרוח ומסופות אבק, ויפחיתו את הצורך בחימום וקירור מלאכותי.
דוגמות מסורתיות עוזרות להבין את הרעיון: במדבר בונים בתים לפי כיוון השמש והרוח, האינואיטים בנו איגלו שמתאים לאקלים הקוטבי, ובאזורים בסין יש מבנים תת-קרקעיים המגנים על החום.
בשנות ה-70 הבדואיים השתמשו בטכנולוגיות מקומיות לבניית בתים מותאמים.
יתרונות הבנייה התואמת אקלים כוללים חיסכון במשאבים לחימום וקירור והפחתת סבל מרוחות חזקות והצפות.
הפרמטרים שמהם מתחשבים בתכנון הם כיוון השמש, זרמי רוח, הצללה וטיפול במים גשומים.
בישראל יושמו רעיונות אלה בכמה יישובים ובמבנים כמו שדה בוקר ונאות סמדר, וכן בשיקום שכונות מסוימות.
הקשיים ביישום הם עלות בנייה גבוהה יותר, חשש לפגיעה בנוחות, וחוסר רצון של דיירים להיות "נחקרי ניסיון".
יש שמציעים לחייב חקיקה שתכריח קבלנים ותושבים לשאת בעלויות וליישם את העקרונות.

בנייה תואמת אקלים אומרת להתאים בתים למזג האוויר במקום.
(מזג האוויר במשך זמן רב נקרא אקלים.)
במדבר בונים בתים לפי השמש והרוח כדי שיהיו קרירים.
האינואיטים בנו איגלו, בית עשוי קרח, שמתאים לקור הקיצוני.
יש גם בתים חצובים מתחת לאדמה בסין.
היתרון הוא ששמים פחות חימום וקירור, וחוסכים אנרגיה.
בישראל יש כמה נסיונות קטנים, למשל בשדה בוקר ונאות סמדר.
קשה ליישם את הרעיונות כי זה יקר וחלק מהאנשים לא רוצים דברים חדשים.