שלג

שלג הוא משקע אטמוספרי של פתיתי קרח גבישיים שאווריריים, הנופלים מהעננים אל הקרקע.

שלג נוצר כאשר אדי מים בעננים עוברים התגבשות והצטננות בטמפרטורות מתחת לנקודת הקיפאון. גבישי הקרח נוצרים סביב "גרעין קרח" (IN - Ice Nucleus), כלומר חלקיק זעיר אינרטי או אורגני שמסייע להתחלת ההקפאה. חלק מהחיידקים, כמו Pseudomonas syringae, מפרישים חלבונים שמקלים על היווצרות גבישי הקרח.
המבנה המשושה של פתיתי השלג נובע מהזוויות בין אטומי המים במולקולה. כשהם רבים יחד הם מחזירים אור ולכן השלג נראה לבן.

בעננים ובמהלך הנפילה, פתיתים נאחזים זה בזה ונוצרים פתיתי פרקטליים. לצורת הפתית תפקיד במהירות הנפילה ובאופן ההצטברות על הקרקע.

גבישים יכולים לגדול על חשבון האדים סביבם בתהליך המוכר כתהליך ברגרון (Bergeron). בתהליך זה גושי קרח סופחים אדי מים והגדלים שלהם גורמים לטיפות הסביבה להצטמצם.
התנאים הטמפרטוריים ולחות האוויר משפיעים על צורת הגביש ועל קצב צמיחתו. בנוסף קיימים תהליכים של התלכדות בין גבישים ושל הצטברות טיפות בקירור-על על גבישי הקרח (riming), שיוצרים חלקיקים כבדים יותר.

רובד השלג מבודד את הקרקע בזכות כמות האוויר הכלואה בו. זה מונע בריחת חום ומגן על חלק מצמחי השורש. מצד שני, שלג כבד יכול לשבור ענפים ולחנוק צמחייה.
הלובן של השלג מוחזר בחזרה לחלל (אפקט אלבדו) ומשפיע על אקלים מקומי ועולמי. המסת שלג בעקבות התחממות עלולה להקטין את כיסוי השלג ולחזק את ההתחממות.
חיות מסתגלות לשלג באמצעות נדידה או תרדמת. באזורים מושלגים תמידית התפתחו מינים מותאמים, כמו דוב הקוטב.

שלג משתנה בצפיפותו, בגבשושיותיו וברטיבותו. בחלק מהמקומות השלג נערם והופך לקרחונים אם אינו נמס בעונה החמה. השלג נפוץ בעיקר בקטבים ובאזורי רוחב גבוהים ובאזורים הרריים גבוהים.

הפשרת השלג מספקת מים לשתייה ולהשקיה. בני אדם בונים מבנים משלג, כמו איגלו, ומשתמשים בשלג לפנאי: מזחלות, החלקה וסקי.
הנסיעה בשלג מסוכנת בגלל חיכוך נמוך ויצירת קרח חלק. בכבישים מפנים שלג עם מפלסות ומפזרים מלח או חול.

השלג משמש מוטיב ספרותי ואמנותי. בין היוצרים שהשתמשו בו נמנים יוהאנס קפלר שכתב על צורות המשושה, ארנסט המינגוויי והנס כריסטיאן אנדרסן שכתב את "מלכת השלג".

בישראל יורד שלג לעיתים רק באזורים הגבוהים. אתר השלג השכיח ביותר הוא הר החרמון. לעתים רחוקות יורד שלג גם בירושלים ובערים גבוהות אחרות.

שלג הוא מים שהתקפאו לצורת פתיתי קרח קטנים.

פתית שלג מתחיל כשהאדים בעננים קופאים סביב חלקיק קטן שנקרא גרעין קרח. פתיתי השלג בדרך כלל משושים בגלל צורת מולקולת המים.
פתיתים נדבקים זה לזה ונופלים כמשקעים לבנים.

שכבת שלג עוזרת לשמור על חום הקרקע. היא טובה לצמחים מסוימים אבל יכולה לשבור ענפים אם היא כבדה.
השלג מחזיר הרבה אור ושומר על ים האוויר מעט קריר.
חיות מסתגלות על ידי נדידה או תרדמת חורף.

השלג ממלא את הנהרות כשהוא נמס באביב. אנשים בונים איגלו (בית שלג) ומשחקים בכדורי שלג.
מחנות סקי משתמשים בשלג לגלישה ולספורט.

נהיגה בשלג קשה כי הדרך חלקה. מזרקים מסירים שלג ומפזרים חול או מלח כדי למנוע החלקה.

בישראל יורד שלג בעיקר בהר החרמון ובאזורים גבוהים אחרים. בירושלים יורד שלג לעתים נדירות.

השלג מופיע בסיפורים כמו "מלכת השלג" של הנס כריסטיאן אנדרסן. ילדים בונים אנשי שלג מצחיקים ומהנים.