בנימין וילקומירסקי

ברונו דסקר (נולד ברונו גרוסיאן ב-1941) הוא שווייצרי שהתחזה לניצול שואה. השואה היא רצח המוני של יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה.

ב-1995 פרסם וילקומירסקי ספר זיכרונות בשם "Bruchstücke. Aus einer Kindheit 1939, 1948" (בעברית: "קרעים, זיכרונות מילדות 1939, 1948"). בספר תיאר הוא מה שהציג כזיכרונותיו כילד בזמן השואה. הספר תורגם לשפות רבות, נמכר בהיקף גדול וזכה לשבחים.

בספרו של יעקב מארוקו, פליט שואה יליד פולין, מוזכר וילקומירסקי. מארוקו תיאר את חייו בגטאות ובמחנה מייידנק. שם איבד את אשתו ואת בנו הקטן, בנימין. ב-1995, בעזרת קרובת משפחה ורופא, מארוקו חשב שזה בנו. הוא הזמין את וילקומירסקי והמשפחה לחגוג פסח בישראל. פורסמו תמונות של חיבוקים וכותרות נלהבות בעיתונים.

ב-1998 כתב העיתונאי דניאל גנצפריד שטען כי וילקומירסקי לא היה יהודי ולא שהה במחנות הריכוז. מחנות ריכוז הם מקומות שבהם אסרו אנשים בזמן המלחמה. באפריל 1999 שכרה ההוצאה לאור את ההיסטוריון סטפן מכלר לבדיקת הטענות. מכלר אישר שהספר הוא זיוף ושהזכרונות לא אכן משקפים חיים במחנות או בילדות במזרח אירופה.

ברונו דסקר נולד ב-1941 ושמו ההולנדי היה ברונו גרוסיאן. הוא התחזה לאדם בשם בנימין וילקומירסקי.

ב-1995 יצא ספר שבו וילקומירסקי סיפר על ילדותו בשואה. השואה היא זמן קשה במלחמה שבו יהודים סבלו מאוד. הספר תורגם ונמכר הרבה. אנשים התרגשו כשהוא הכיר משפחה שטענה שזה בנה.

ב-1998 כתב עיתונאי שקיבל חשד. הוא אמר שווילקומירסקי לא גדל במזרח אירופה. באפריל 1999 הוצאות ספרים שכרו היסטוריון. ההיסטוריון בדק ומצא שהספר לא נכון. זה הוכיח שמדובר בתחזות.