בנימין זאב תאודור הרצל (2.5.1860, 3.7.1904) היה עיתונאי, משפטן, סופר, מחזאי ופעיל פוליטי יהודי-הונגרי. הוא נחשב לאבי הציונות המדינית המודרנית. הרצל ייסד את ההסתדרות הציונית העולמית (הגוף שהפך לתנועה פוליטית) וקידם הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
הרצל החל את דרכו כליווי במשפטים ועיתונות, אך חוויות של אנטישמיות בתקופה הווינאית ובמשפט דרייפוס בפריז שימשו זרז לשינוי דרכו. ב-1896 פרסם את הקונטרס "מדינת היהודים" (Der Judenstaat), שבו פרש את רעיון המדינה כפתרון לשאלה היהודית. ב-1897 יזם וכינס את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל והשיב את הציונות אל מסלול מדיני מאורגן.
הרצל נולד בפשט (כיום בבודפשט). אביו יעקב ואמו ז'אנט היו מהמעמד הבינוני-גבוה. המשפחה שמרה חלק מטקסי הדת אך דיברה בעיקר גרמנית והייתה משולבת בחברה הכללית. נישואיו לז'ולי נשאו פרי שלושה ילדים: פאולינה, הנס וטרודה.
כילד למד במסגרות חילוניות ודתיות. ידע כמה שפות, גילה עניין במוזיקה ובספרות, ובעיקר בתרבות הגרמנית. משפחתו עברה לווינה כדי לאפשר לו לימודים אוניברסיטאיים.
בווינה למד משפטים וקיבל תואר דוקטור. עבד קצר זמן כמתמחה בבית משפט, אך עזב למען עיתונאות וכתיבה. כעיתונאי ומחזאי השתתף בחיי התרבות, אך חוויות של אפליה ואירועים אנטישמיים הובילו אותו לחשיבה מדינית על עתיד העם היהודי.
המעבר לרעיון הלאומי התגבש אחרי שורה של חוויות: מפגש עם אנטישמיות ציבורית, קריאה על "השאלה היהודית" ומשפט דרייפוס בצרפת. הרצל הבין שהפתרון חייב להיות מדיני: הכרה בינלאומית בזכות העם היהודי למדינה משלו. הוא ניהל מגעים דיפלומטיים עם מנהיגים, פעל לגייס תמיכה כלכלית ופוליטית, וניסה להשיג צ'ארטר (צ'ארטר = מסמך הכרה משפטי) ממעצמות ושליטים, כולל משא ומתן מול הסולטאן העות'מאני וגישושים עם הקיסר הגרמני.
הרצל קידם הקמת מוסדות ציוניים: הקונגרס הציוני (כמלכד פוליטי), קק"ל (קרן קניינית לנכסים ולפיתוח), ובנק־התיישבות יהודי (אוצר התיישבות היהודים). אלה נועדו לייצר מסגרת פיננסית ותשתית למפעל הלאומי.
הקונגרס הראשון בבאזל (1897) סימן את המעבר לתנועה ממוסדת. לאורך שנות ה-90 של המאה ה-19 התעוררו גם מחלוקות בתוך הציונות, בין גישה דיפלומטית־מדינית בראשות הרצל לבין גישה של "ציונות מעשית" שהעדיפה עלייה ויישוב מיידי בארץ, בראשות חובבי ציון ואנשי מזרח אירופה.
נושא שיצר פרץ מחלוקת היה רעיון זמני לקבלת שטח לא־ארץ־ישראל (צעת אוגנדה/מושבה באפריקה). הרצל תמך בשיקולים פוליטיים פרגמטיים, אך רעיון זה עורר מחלוקת קשה בקונגרס של 1903.
הרצל כתב ספרים ומחזות. החשובים שבהם: "מדינת היהודים" (1896), שמשרטט תוכנית מדינית; ו"אלטנוילנד" ("ארץ עתיקה-חדשה", 1902), רומן אוטופי שמציג חברה יהודית מודרנית ומתקדמת.
הרצל ניהל משלחת לארץ ישראל ב-1898 ונפגש שם עם מושבות יהודיות ומנהיגים. ביקור זה שימש להמחשת המצב בשטח ולחיזוק הפעילות הדיפלומטית.
הרצל מת ב-3.7.1904 בגיל 44. הוא נטמן בווינה, אך בקשתו הובאה לידי מימוש: בשנת 1949 הועלו עצמותיו לירושלים, וקברו קבע בהר הרצל. דמותו מוזכרת בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל כאחד ממייסדי הרעיון הלאומי.
הרצל טען כי יש לבנות מדינה יהודית מודרנית בעלת חוקה, חופש דת וחיים אזרחיים. הוא ראה במדינה פתרון לאנטישמיות ובסיס לחיי לאום מודרניים. יחד עם זאת קרא לשיתוף פעולה עם זרמים יהודיים שונים ולהקפדה על חופש דת.
הרצל יצר תשתית פוליטית, ארגונית ותודעתית שהניחה את היסודות להקמת מדינת ישראל. הוא הביא את הרעיון הציוני מלב הספרות ומחוגי האינטלקט אל מעגל המעשה הפוליטי והדיפלומטי.
תאודור הרצל נולד ב-1860 בפשט (חלק מבודפשט). הוא היה עיתונאי, סופר ופעיל יהודי. הרצל רצה שכל יהודי יהיה בטוח. לכן הציע שיהיה לעם יהודי מקום משלו, מדינה.
אביו היה יעקב ואמו ז'אנט. הרצל התחתן עם ז'ולי ונולדו להם שלושה ילדים: פאולינה, הנס וטרודה.
הרצל כתב ספר בשם "מדינת היהודים". שם הסביר למה לדעתו חשוב שיהיו ליהודים מדינה משלהם. המילה "ציונות" שפירושה התנועה שהלחמה להקים מדינה יהודית. (הסבר: ציונות = רעיון ומפעל להקמת בית לאומי לעם היהודי.)
ב-1897 הרצל כינס את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל. הקונגרס איפשר ליהודים מכל המדינות להתאחד ולעבוד יחד. הרצל נפגש גם עם מנהיגים ברחבי אירופה וניסה לשכנע אותם לעזור.
הוא ניסה למצוא שטח שיעזור ליהודים להגר אליו. אחת ההצעות שדנו בה בקונגרס נקראה "תוכנית אוגנדה". זו הייתה הצעה זמנית לאזור באפריקה. הרעיון הזה גרם לוויכוח גדול בין היהודים.
הרצל כתב גם רומן בשם "אלטנוילנד". בסיפור זה הוא תיאר מדינה יהודית מודרנית וטובה. ב-1898 הוא ביקר בארץ ישראל וראה מושבות חקלאיות יהודיות.
הרצל נפטר ב-1904. לאחר קום מדינת ישראל הובאו עצמותיו לירושלים ב-1949. קברו נמצא בהר הרצל. היום זוכרים אותו כאחד שעזר לרעיון של מדינה יהודית.
תגובות גולשים