בסיס סחיפה

בסיס סחיפה הוא הגבול שמתחתיו זרם מים לא גורם לסחיפה. סחיפה היא העברה ושחיקה של אדמה וסלע על ידי מים. כאשר נחל נשפך לגוף מים עומד כמו אגם, הזרימה נבלמת והנחל משקיע את החומר שהוא נשא. לכן האגם משמש כבסיס סחיפה זמני לכל הפלגים הנשפכים אליו.

אם הנחל נשפך לים, פני הים נחשבים לבסיס הסחיפה המוחלט. יוצאת דופן היא תופעה שבה הים או האגם נמצאים מתחת לפני הים, דוגמה בולטת היא נהר הירדן, שבסיס הסחיפה שלו, ים המלח, שוכן כ־400 מטר מתחת לפני הים.

כאשר מקור הזרם גבוה לעומת בסיס הסחיפה נוצר שיפוע גדול. המים זורמים מהר ויש בליה מהירה; בליה פירושה שחיקה והסרת חומר מהקרקע ומהסלעים. שיפועים חדים וטופוגרפיה טרשית מאפיינים נחלים צעירים, כלומר נחלים בשלבים הראשוניים של התפתחותם הגאולוגית. לאורך זמן הבליה משחיקה את האזורים הגבוהים. בסופו של דבר ההפרש בין המקור לבסיס הסחיפה קטן, והנחל הופך לבוגר. נחלים בוגרים מציגים שיפועים מתונים, רכסים מעוגלים ובתלים מתפתלים (מפותלים).

תזוזות קרקע יכולות לשנות את בסיס הסחיפה במידה רבה. למשל, התרוממות מישור קולורדו יחד עם פתיחת מפרץ קליפורניה קבעו את פני הים בתור בסיס הסחיפה של נהר הקולורדו. זה יצר סחיפה מהירה שיצרה את הגרנד קניון. גם שינויים בגובה פני הים, למשל בזמן היווצרות והפשרה של קרחונים, משפיעים על בסיס הסחיפה; לכן עמקי נחלים נפשכים לעתים לתוך אדן היבשת כתזכורת לכך שבפי הים היו נמוכים יותר בעבר.

בסיס סחיפה הוא המקום שבו נחל מפסיק לשנות את הקרקע. סחיפה היא שחיקה והסעה של אדמה וסלעים על ידי מים. כשנחל מגיע לים או לאגם, המים נעשים איטיים. אז הנחל מפסיק לשחוק ומשאיר את החומר שהוא נשא.

אם הנחל נשפך לים, פני הים הם הבסיס הכי נמוך. יש גם מקרים מיוחדים. למשל, ים המלח נמצא כ־400 מטר מתחת לפני הים. לכן זהו בסיס סחיפה נמוך מאוד לנהרות באזור.

נחלים שמתחילים במקום גבוה זורמים מהר ומשחיתים הרבה. קוראים להם נחלים צעירים. עם הזמן הם שוחקים את ההרים. אז השיפוע הופך עדין והנחל מתפתל. זה נחל בוגר.

תנועת הקרקע יכולה לשנות את הבסיס. דוגמה מפורסמת היא נהר הקולורדו. כשהאזור התרומם והים נפתח, הנהר חצב מהר את הסלעים. זה יצר את הגרנד קניון. גם שינויי גובה פני הים בעבר הותירו עמקי נחלים על אדן היבשת ליד החוף.