בעלי דין

בעלי דין הם הצדדים למשפט, המתנהל בבית משפט או בבית דין.

בעלי דין יכולים להיות אנשים (בשר ודם), תאגידים (גוף משפטי כמו חברה או עמותה), מדינת ישראל או רשויותיה. גוף שאינו מאוגד כדין בדרך כלל לא יכול להיות בעל דין. לדוגמה: אם חברה בשם "משה יזמות וחשמל בע"מ" מפעילה חנות, התביעה התקנית תוגש נגד החברה. במקרים מסוימים, למשל כאשר הוכחה כוונת מרמה ברישום החברה, יתכן שתביעה אישית כלפי הבעלים תהיה אפשרית. חפשו תמיד את הגוף שיש לו מספר רישום או תעודת זהות.

על בעל הדין להיות כשיר במשמעות המשפטית, כלומר להיות מסוגל להחזיק זכויות ולחובות. קטינים, חולי נפש ובעלי ליקויים מסוימים מקבלים התייחסות מיוחדת. עניינים אלה מוסדרים בחוקי סדר הדין ובחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

במשפט הפלילי הצדדים העיקריים הם המדינה (התביעה) והנאשם. הקורבן (הנפגע) בדרך כלל אינו בעל דין אלא עד. כלומר הוא נותן עדות ויש לו זכויות מסוימות כמו קבלת מידע, אך אינו צד עיקרי בהליך. במסגרת ההליך יכולים להתקיים בקשות מנהליות, לדוגמה בקשות למעצר או לשחרור, שבהן הצדדים מקבלים כינויים זמניים המתאימים לבקשה.

בתביעה אזרחית לצדדים קוראים בדרך כלל תובע ומשיב (הנתבע). גם כאן יש בקשות נלוות, למשל לבקשת גילוי מסמכים או למחיקת תביעה. בעל דין אזרחי יכול להיות אדם פרטי, תאגיד או המדינה, כל עוד יש לו כשירות משפטית.

(כותרות אלה מופיעות בטקסט המקורי ללא פירוט נוסף.)

עורך הדין מייצג את בעל הדין. הוא עצמו אינו בעל דין, אלא נושא משרה של שליחות או ייצוג. מבחינה תרבותית משתמשים גם במונח "מרשו".

בית המשפט כגוף אינו נחשב כשכיר לזכויות ולחובות. אם עותרים כנגד שופט, המשיב לעתירה הוא השופט באופן אישי, והוא מיוצג על ידי פרקליטות המדינה.

נימוסים בבית המשפט: מתייחסים לשופט כ"אדוני" או "גבירתי". לבעל הדין פונים כ"מר" או "גב'". עורכי הדין פונים זה אל זה כ"חברי" בגלל השתייכותם ללשכת עורכי הדין ולכללי האתיקה.

בעלי דין הם מי שלוקחים חלק במשפט בבית משפט.

בעלי דין יכולים להיות אנשים או תאגידים (גוף משפטי כמו חברה). גם המדינה יכולה להיות בעלת דין. גוף שאינו רשום בדרך כלל לא יכול להיות בעל דין. לפעמים אפשר לתבוע את הבעלים האישית, אם הוכחה רמאות.

בעל דין צריך להיות כשיר. כשיר פירושו: יכולת להחזיק זכויות וחובות. ילדים ואנשים חולים מקבלים טיפול מיוחד בחוק.

במשפט הפלילי הצדדים הם המדינה נגד החשוד. הקורבן (המנוגד) בדרך כלל אינו בעל דין. הוא עד, מי שמספר מה שראה, ויש לו כמה זכויות להינצל ולקבל מידע.

בתביעה אזרחית יש תובע (המגיש את התביעה) ומשיב (הנתבע). גם כאן בעלי הדין יכולים להיות אנשים, חברות או המדינה.

(כותרות אלה מופיעות גם בטקסט המקורי.)

עורך דין מייצג את הבעל דין. הוא אינו בעל הדין עצמו.

בית המשפט עצמו אינו גוף שיש לו זכויות. כשפונים לשופט אומרים "אדוני" או "גבירתי". לבעל הדין אומרים "מר" או "גב'". עורכי הדין קוראים זה לזה "חברי" בגלל הכללים של לשכת עורכי הדין.