בר בי רב דחד יומא

כינוס 'בַּר בֵּי רַב דְּחַד יוֹמָא' (ארמית: 'תלמיד של יום אחד') הוא יום עיון ללימודי יהדות למי שעסוקים בשאר ימי השנה בתחומים אחרים. בביטוי היומי 'בר בי רב' משמש לעיתים כשם נרדף ל'כל אחד', בדרך כלל בנימה של פליאה או פחיתות כבוד.

ר' יוחנן מלמד שהפסוקים מתייחסים גם למעשים שנעשים יום אחד בלבד. כך, מי שעוסק בתורה אפילו יום אחד, נחשב כאילו עסק בכל השנה. באותה דרך נאמר שגם מי שעובר עבירה יום אחד, הפסוק מתייחס לזה כאילו עשה זאת כל השנה. זהו רעיון שמדגיש את החשיבות של יום אחד של מעשה רוחני או את המשמעות של מעשה יחיד.

גם סיפור על רב אידי ואביו מדגים את הערך שנותנים לימוד יום אחד: האב היה נוסע שלושה חודשים ללימוד יום אחד ואז שב שלושה חודשים הביתה. זה מראה שהיום הזה של הלימוד היה בעל ערך גדול.

בימינו, מאחר שיום העצמאות הוא יום חופש, רבים נוהגים לנצל אותו ללימוד. במקומות רבים מתקיימים כנסים וימי עיון בשם זה, שבהם רבנים ומרצים מעניקים שיעורים והרצאות בתורה ובהגות. האדמו"ר מקאליב, רבי מנחם מנדל טאוב, יזם כנסים כאלה המתקיימים מאז תשל"ב. לעתים קוראים לפעילות זו גם 'יום שכולו תורה'.

כינוס 'בר בי רב דחד יומא' (ארמית: 'תלמיד של יום אחד'. ארמית היא שפה עתיקה) הוא יום ללימוד יהדות.

המשפט אומר: מי שלומד תורה יום אחד, זה כאילו למד כל השנה. כך גם לגבי טעות אחת - זה מוצג כמשהו גדול. יש סיפור שאבי רב אידי הלך שלושה חודשים ללמוד יום אחד, וחזר שלושה חודשים. זה מראה כמה חשוב יום אחד של לימוד.

כיום רבים מנצלים את יום העצמאות (חג ומנוחה) ללימוד. מתקיימים כנסים עם רבנים ושיעורים. אדמו"ר מקאליב התחיל כנסים כאלה מאז תשל"ב. לפעמים קוראים לזה גם 'יום שכולו תורה'.