בראשית רבה

בראשית רבה הוא מדרש אגדה (אגדה = פירושים וסיפורים על התורה שאינם הלכה) על ספר בראשית. הוא נוצר ונערך בארץ ישראל בזמני האמוראים, ככל הנראה במאות ה־4, 6. המדרש נקרא גם "אגדת ארץ ישראל". לפי החוקרת ענת רייזל, זהו מדרש חשוב של תקופת האמוראים. סופו של המדרש כנראה הוסף מאוחר יותר, במאה ה־11, 12.

כבר במקורות ימי הביניים נקבע השם "מדרש בראשית רבה". חוקרים הציעו כמה הסברים לשמו: שמו נדבק מהפתיחה המסורתית "רבי הושעיה רבה פתח"; או שהשם בא לציין שהוא פירוש גדול (רבה) של ספר בראשית; ויש שרואים בשם אמצעי להבחין בין מדרש זה למדרשים אחרים קודמים.

המדרש מחולק ל־100 פרשיות, ברובן התאמה לחלוקות הפרשיות שבתורה. כל פרשיה כוללת בדרך כלל כמה פתיחתאות (פתיחתא = פתיחה דרשנית שמקשרת בין פסוק רחוק לפסוק שמפרשים), דרשות על רצף פסוקים ולעיתים סיום. פתיחתאות משתמשות בהיקשים, משחקי מילים ומשלים, ולעתים מתחילות במילים כמו "כתיב".

תכונה בולטת היא תופעת הכפולים: יחידות דרש חוזרות וכפילויות מופיעות במספר מקומות. כפילות זו נפוצה במקורות תלמודיים ותנאיים והיא נושא מחקר משמעותי.

בבראשית רבה הפתיחתא בדרך כלל קצרה ואנונימית. יש ויכוח מחקרי אם הפתיחתאות נולדו בדיון בבית הכנסת או שהן איסוף של דרשות אותנטיות של חכמים. י. היינמן טען שכל הפתיחתאות נוצרו תוך שיחה בין הדרשן לקהל, ואחרים סבורים שחלק מהן מקוריות.

בראשית רבה הוא מדרש פרשני: הוא מפרש פסוק אחרי פסוק. המבנה דחוס, כמעט ללא הלכות (הלכה = דין מעשי), ולעתים מובאים בו פירושים מנוגדים זה לצד זה. השפה משולבת: עברית תמציתית עם ארמית גלילית וביטויים יווניים.

חוקרים מתארכים את המדרש בין המאה הרביעית לשישית. במדרש מופיעים אמוראים מארץ ישראל מן המאה ה־4, ויש כמה אזכורים לאמוראים בבליים מוקדמים יותר. בעברית שבמדרש ניכרת השפעה גלילית ולשון יוונית, ותיאורים מסוימים מצביעים על ידיעת אירועים מתקופת הקיסר יוליאנוס. חמש הפרשיות האחרונות כנראה נלקחו מספר אחר והתוספו במאות ה־11, 12.

העותק העתיק ביותר נמצא כנראה בספריית הוותיקן ומשוער מהמאה ה־10. קיימות מהדורות שונות, חלקן עם פירושים וצירופים. הפירוש המיוחס לרש"י כנראה לא נכתב על ידו, אלא על ידי חכם מדרום איטליה, לפי עדויות לשוניות ואי־התייחסויות בכתבי ימי הביניים.

בראשית רבה הוא ספר של פירושים וסיפורים על ספר בראשית. פירושים אלה הם לא הלכות, אלא רעיונות וסיפורים.

השם "בראשית רבה" נקבע בימי הביניים. יש כמה רעיונות מדוע קראו לו כך. ייתכן שנקרא אחרי התחלתו המפורסמת, או כדי לומר שזה פירוש גדול לבראשית.

המדרש מחולק ל־100 פרשיות. כל פרשיה נפתחת לעתים בפתיחתא. פתיחתא היא פתיחה דרשנית שמקשרת בין פסוקים מרוחקים. הפתיחתאות אוהבות משחקי מילים ומשלים.

יש במדרש גם חלקים שחוזרים על עצמם. חוקרים קוראים לזה "כפולים". זה מעניין כי לפעמים אותו דרשה מופיעה במקומות אחרים.

המדרש נכתב בארץ ישראל בתקופת האמוראים, בקירוב במאות ה־4 עד ה־6. השפה היא עברית פשוטה עם מילים בארמית ויוונית. חמש הפרשיות האחרונות נוספו מאוחר יותר, כנראה במאות ה־11, 12.

העותק הישן ביותר נמצא בוותיקן, כנראה מהמאה ה־10. יש מהדורות שונות. הפירוש שמיוחס לרש"י כנראה נכתב על ידי חכם אחר מדרום איטליה.