ברברה מקלינטוק (16 ביוני 1902, 2 בספטמבר 1992) הייתה חוקרת ציטוגנטיקה אמריקאית, זוכת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1983 על גילוי הניידות של אלמנטים גנטיים שנקראו טרנספוזונים (גנים ניידים).
מקלינטוק נולדה בקונטיקט בשנת 1902. בתחילת דרכה רצתה ללמוד באוניברסיטה, אך אמה התנגדת. אביה הסכים וסייע לה להירשם. היא למדה בקורנל בשנים 1919, 1927. אז נשים לא תמיד הורשו ללמוד ביולוגיה, ולכן למדה בוטניקה. קורס אצל פרופ' הטצ'יסון פתח בפניה את עולם הגנטיקה. אחר כך נחשפה לציטולוגיה (חקר התא), והשילוב הוביל אותה לציטוגנטיקה, חקר כיצד מבנה התא והכרומוזומים משפיעים על התורשה.
לפני עידן הביולוגיה המולקולרית חוקרים עקבו אחרי תכונות חיצוניות (פנוטיפים) בדורות של צמחים ובעלי חיים. מקלינטוק עבדה בעיקר על תירס. היא חקרה צבעים במקלחי התירס וסימנה מיקומים של גנים על הכרומוזומים.
במהלך שנות ה-40 הבינה שמודלים קיימים לא מסבירים שינויים בין דורות. היא הציעה שיש גנים ש"מקפצים" בין מקומות בכרומוזומים בזמן מיוזה (חלוקת תא הרבייה). רבים בממסד המדעי דחו את רעיונותיה, והיא הפחיתה בפרסום בתחילת שנות ה-50 אך המשיכה לעבוד.
בשנות ה-60, עם כלי מחקר חדשים וביולוגיה מולקולרית, הוכחו רעיונותיה. הגנים הקופצים כונו טרנספוזונים. מקלינטוק זכתה לפרס וולף ב-1982 ולפרס נובל ב-1983. הכרה זו הביאה לה הערכה על חשיבתה החדשנית ועל עמידתה כנגד הסקפטיות של תקופתה.
ברברה מקלינטוק (1902, 1992) הייתה מדענית אמריקאית. היא חקרה תירס.
מקלינטוק נולדה בקונטיקט. היא למדה באוניברסיטת קורנל. כשהייתה צעירה, אמה לא רצתה שתלמד. אביה נתן לה אישור ללימודים.
היא הסתכלה על צבעים בקלחי התירס. היא גילה שגנים יכולים לזוז ממקום למקום. גנים כאלה נקראו טרנספוזונים, גנים שקופצים. בתחילה מדענים לא האמינו לה.
אחרי כמה שנים, הוכיחו שמקלינטוק צדקה. היא קיבלה פרסים חשובים. ב-1983 היא קיבלה את פרס הנובל.
תגובות גולשים