ברוך קורצווייל

ברוך (בנדיקט) קורצווייל (22 ביולי 1907, 1 באוגוסט 1972) היה פרופסור לחקר הספרות והשירה, מייסד המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בר‑אילן. נודע במיוחד כחוקר כתבי ש"י עגנון, ודרש על עבודתו את פרס ביאליק.

קורצווייל נולד בפירניץ שבמוראביה, בנו של רב העיירה. הוא למד בישיבה בפרנקפורט והוסמך לרבנות (הוכשר כרב). במקביל סיים לימודים באוניברסיטת פרנקפורט וב־1933 קיבל דוקטורט, תואר אקדמי גבוה, על מחזהו של גתה, "פאוסט". עד 1939 לימד בגימנסיה יהודית ובמילא מקומו של הרב בעיירתו בצ'כיה. ב־1939 עלה לארץ ישראל ולמד באוניברסיטה העברית.

קבע את מושבו בחיפה והוראה שם במשך כ־15 שנים בבית ספר תיכון, ביניהם בית ספר "חוגים". היה מורה מעורר השראה לתלמידים בולטים, כמו נתן זך, עמוס טברסקי ומאיה בז'רנו. תלמידתו דליה רביקוביץ תיארה את נדיבותו כלפי תלמידים במצבי חירום. נישא בארץ למרגוט גוטלבסקי.

בשנת 1941 פרסם מאמר על ספרו של ש"י עגנון "אלו ואלו" והפך לאחד החוקרים המרכזיים של עגנון. ב־1965 הגיש את עגנון לפרס נובל, והוא זכה בו בשנה הבאה. ב־1956 קראו לו להקים את המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בר‑אילן. שם שימש כפרופסור, ראש החוג, ובשנת 1960 נתמנה ליו"ר הסנאט וחבר במועצה להשכלה גבוהה. בקיץ 1972 התאבד בדירתו בקמפוס ברמת גן ונקבר בבית העלמין קריית שאול.

בקיאותו של קורצווייל במדעי הרוח הייתה מרשימה, ולדעתו חשובה השאלה של אמונה ומסורת בכתיבה העברית. שפתו הייתה חדה וסאטירית; השפיע עליו המבקר קרל קראוס, שנודע בביקורת חריפה. הוא ביקר זרמים רבים: האורתודוקסיה (יהדות המסורתית), הזרם המרכזי של הציונות וגם כתבי הכנענים, תנועה שקראה לשינוי זהותי מובהק.

קורצווייל השתוקק לחיי עולם אורתודוקסי ומהתנגדותו לחילון של הציונות הסיק שסוגיית האמונה היא לב היצירה של סופרי דורו. כך בחן יצירות של ביאליק, עגנון ואחרים לפי מידת החיבור לשבר הרוחני ולרצון להחיות את המסורת. נקב בטענות קשות כלפי גרשום שלום ותלמידו יעקב כ"ץ, וטען שחלק ממחקריהם התאימו לצרכים הרוחניים של הציונות החילונית.

לאחר מלחמת ששת הימים אמר שהציונות לא תוכל לוותר על חלקים מארץ ישראל מבלי להתכחש לתפישתה ההיסטורית. סמוך למותו פרסם קובץ סיפורים, "הנסיעה וסיפורים אחרים", שקיבל קבלת פנים קרה. האכזבה הזו, ביחד עם בדידות ודיכאונות, נחשבת בין הגורמים למותו.

ברוך קורצווייל (1907, 1972) היה פרופסור וחוקר ספרות.

נולד במוראביה. אביו היה רב. למד בישיבה וקיבל סמיכה לרב. למד גם באוניברסיטה וקיבל תואר דוקטור, שהוא תואר גבוה בלימודים. בשנת 1939 עלה לארץ ישראל.

גר בחיפה והיה מורה בבית ספר תיכון. הרבה תלמידים אהבו אותו. אחדים מהם הפכו לאנשים מפורסמים. נישא למרגוט גוטלבסקי.

אהב מאוד את יצירות ש"י עגנון. כתב על עגנון מאמר ב־1941. אחר כך היה ממובילי המחקר על עגנון.

ב־1956 הקים את החוג לספרות עברית באוניברסיטת בר‑אילן. ב־1960 קיבל תפקידים חשובים באוניברסיטה.

בשנת 1972 הוא מת. תקופה של בדידות ועצב השפיעה עליו.

קורצווייל כתב מאמרים חדים וביקורתיים. הוא לא חשב שהחילון הוא תמיד טוב. רצה שאנשים יזכרו את המסורת היהודית. הוא גם התווכח עם חוקרים אחרים. בסוף חייו פרסם ספר סיפורים, "הנסיעה וסיפורים אחרים", שהתקבל בקושי, וזה העציב אותו.