יעקב כהן (משורר)

יעקב כָּהָן (כהאן) נולד ב-26 ביוני 1881 בסלוצק (כיום בלארוס) ונפטר ב-20 בנובמבר 1960 בתל אביב. היה משורר, מחזאי, מתרגם, סופר ובלשן עברי. פעמיים חתן פרס ישראל.

יעקב כהן גדל במשפחה של סוחרים ובלהט ילדותו עבר לפולין, לעיר זגייז'. למד בחדר מתוקן (בתי־ספר יהודיים מסורתיים) ושמראשית נוער היה תלמיד אוטודידקט, למד בעצמו. בין השנים 1903, 1909 למד באוניברסיטאות ברן, מינכן ופריז. ב-1909 סיים דוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת ברן וחזר לפולין.

משנת 1897 הצטרף לתנועה הציונית. היה ממייסדי הארגון בני ציון בסלוצק. קידם את השפה העברית כשפה מדוברת ופעל להפצתה. בראשית המאה עמד בראש החברה לתרבות וללשון עברית בברלין. במשך שנים שימש כמפקח על לימודי עברית ויהדות בבתי ספר יהודיים ולימד שירה וספרות במכון ליהדות בוורשה. פרסם שירים מאז 1900; שיר בולט ראשון פורסם ב-1901 בכתב העת "הדור".

ב-1934 עלה ארצה והתיישב בתל־אביב, ברחוב ביאליק. כתב שירה, סיפורים, מחזות, תרגומים ושירי ילדים.

כהן היה חבר ועד הלשון והאקדמיה ללשון העברית מאז ייסודן. שימש סגן נשיא האקדמיה בשנים תשט"ז, תשכ"א (שנים אלו מופיעות כפי שהוזכרו במקור). היה פעיל גם בוועדות לתעתיק ולדקדוק.

בעקבות פרעות קישינב ב-1903 כתב את "שיר הבריונים". לפזמון מתוך שיריו ניתנה להמשך השפעה פוליטית ותרבותית; שורותיו הפכו לסיסמה ולשירים של תנועות שונות. שירו "שיר הצבאות" הפך להמנונה של תנועה דתית-לאומית.

כהן השתתף בפוליטיקה הציונית הרוויזיוניסטית (זרם ציוני ששאף לשינוי מדיניות), וב-1933 הצטרף ליוזמה להקמת מפלגת המדינה העברית. היה חבר באגודת הבונים החופשיים; מוטיבים מאסוניים ניכרים ביצירותיו, בעיקר בטרילוגיה על שלמה המלך וביצירות על חיי האלמוות.

ב-1938 קיבל את פרס ביאליק לספרות יפה על הספר "ליד הפירמידות". תרגם מגרמנית חלק ראשון של פאוסט, את טורקוואטו טסו ואת איפיגניה בטאוריס של גתה, וכן מבחר משירי היינריך היינה. על עבודת התרגום זכה פעמיים בפרס טשרניחובסקי (1945 ו-1958).

כהן כיהן כנשיא PEN, איגוד בינלאומי לסופרים ומשוררים. בשנים 1953 ו-1958 זכה בפרס ישראל לספרות יפה.

נפטר בבית החולים בילינסון לאחר מחלה ממושכת ונקבר בהר המנוחות בירושלים לפי צוואתו. על שמו רחובות בערים שונות וספרייה שהוקמה לזכרו.

כרך א': שירים
כרך ב': כתבים דרמתיים

יעקב כהן נולד ב-1881 בסלוצק ונפטר ב-1960 בתל־אביב. הוא היה משורר וכותב בעברית.

כשהיה ילד גדל בפולין ולמד בחדר מתוקן. "חדר מתוקן" הוא בית־ספר יהודי ישן. מגיל צעיר למד לבד המון. למד גם באוניברסיטאות בחו"ל וקיבל דוקטורט ב-1909.

החל מגיל צעיר תמך ברעיון של מדינה יהודית. פירוש המילה "ציוני": מי שרוצה בית לעם היהודי. הוא קידם את דיבור העברית והיה מורה וסופר. ב-1934 עלה לארץ ישראל ונגלה שם כתיבה לילדים ולמבוגרים.

לאחר אירוע קשה בקישינב ב-1903 כתב שיר בשם "שיר הבריונים". לשיר הזה נכתבה גם מנגינה. שירים שלו שימשו שירים של תנועות שונות.

תירגם ספרים משפה אחרת לעברית. "תרגום" הוא העברת מילים משפה לשפה. בין התרגומים שלו היו יצירות של גתה ושירי היינה. כבוד גדול קיבל על תרגומיו.

קיבל פרסים חשובים: פרס ביאליק ופרס ישראל. נפטר לאחר מחלה ונקבר בירושלים. יש רחובות ושמות ספריות על שמו.

כרך א': שירים
כרך ב': כתבים דרמתיים