בריכת רם

בְּרֵכַת רָם היא אגם טבעי בצפון־מזרח רמת הגולן, ליד מסעדה ומג'דל שמס. שמה בערבית משתקף כ"בחירת מסעדה". צורתה עגולה, מימיה מתוקים ובהירים. כיום הבריכה משמשת גם כמאגר מים להשקיה.

בריכת רם היא מאר, לוע התפרצות געשי שמילא במים או במי תהום. קוטרו כ־1,000, 1,200 מטר, ושקיעתו ביחס לסביבתו כ־30, 120 מטר. בתחתית נמצאים סלעים פירוקלסטיים ומשקעים בעומק של כ־90 מטר, ומעליהם מים רדודים כ־10 מטר. מתחת לאגן יש בזלת בעובי של לפחות כ־180 מטר.

לפני היו סלעי משקע שנוצרו בים טתיס. מאוחר יותר החלה התפרצות בזלתית ששינתה את הנוף. לפני כ־115, 166 אלף שנה נוצר מפגש בין מאגמה ומי תהום, ואלה גרמו להתפרצויות פריאטו־מגמטיות (התפרצויות שבהן המים מקררים ומפוצצים לבה). בהתפרצויות אלה נבנתה טבעת טוף סביב הבריכה. אירוע זה נמשך לפי ההערכות ימים עד מספר שבועות.

המסלע כולל שכבות משקע צפליות מוקדמות המכוסות בסלעים געשיים של חבורת בשן, כמו בזלת, בזניט, סקוריה וטוף. הטוף מכיל מינרל כהה בשם קרסוטיט וקסנוליתים, חתיכות סלע שמקורן עמוק בקרום. מערבית לטבעת הטוף חלה זרימת בזלת צעירה, "בזלת סער", שגילה בערך 104,000 שנים. בין זרמי הבזלת באזור יש דמיון כימי, אך גם הבדלים פטרוגרפיים שחילקו את החומרים לזרמים שונים. נפח החרוט של הדיאטרם מוערך בכ־0.26 קמ"ר מעוקב.

ממערב לבריכה נחשפו שתי שכבות פלאוסול (קרקע עתיקה), בהן ממצאים פרהיסטוריים. האתר התגלה על ידי ד. בן עמי ונחפר ב־1980, 1981 על ידי פרופ' נעמה גורן־ענבר. השכבות נחתמו על ידי זרמי בזלת שניתנו תאריכים בשיטת אשלגן־ארגון (K, Ar), ולכן ניתן לקבוע מסגרת זמן מדויקת יחסית.

השכבה העליונה נחתמה על ידי בזלת סער (104 אלף שנה) ולא נתגלו בה כלי מספיקים לאפיון. בשכבה הנמוכה, בין בזלת בת־800 אלף שנה לבין בזלת בגיל כ־233 אלף שנה, נמצאו כלי צור רבים: אבני יד קטנות, מקרצפים ונתזים שנוצרו בטכניקת לוולואה (שיטה לחיתוך אבנים להשגת קצוות חדים). רוב חומר הגלם לא היה בזלת, למרות זמינותה.

הממצא שויך לתעשיות אשלו‑יברודיות, שרואות בהן את סוף התקופה הפלאוליתית התחתונה. בתקופה זו חי באזור גם הומו ארקטוס, שידע להשתמש באש ולצוד חיות גדולות. בתוך השכבה התחתונה נמצאה גם צלמית "ונוס מברכת רם", שנחשבת לייצוג העתיק ביותר של דמות אנושית בתיעוד הארכאולוגי, ומעוררת וויכוחים מקצועיים. מקבץ אתרי צור נמצא גם לאורך ואדי אבו סעיד הדרומי־מזרחי, שם נחשף צור אאוקני שמשופע בחום על ידי לבה, תהליך ששיפר את פצילותו.

נוצרו מיתוסים רבים סביב הבריכה. המפורסם ביותר טוען על קשר תת־קרקעי בין בריכת רם ונחל הבניאס. במיתולוגיה היוונית מסופר שאל פאן איבד את חלילו בבריכה ומצא אותו בבניאס. גם יוסף בן מתתיהו מזכיר את הקשר ומביא ראיות לכאורה.

גאולוגים חשבו שהקשר הזה בלתי אפשרי, כי הבריכה הייתה מתרוקנת בתוך תשעה־עשר יום בלבד אם היה מעבר כזה. יש מי שטוען שהבריכה מתמלאת ממעיינות בדופנותיה, ולכן לא מתייבשת. במדרש מוזכרת בריכת רם כאחד משלושה מקורות מים שנשארו לאחר המבול, ויש סיפור על בקשתו של משה להכנס לארץ דרך "מחילה של קיסריון" שמזוהה עם מסלול שקשר בעבר את בריכת רם לבניאס.

בריכת רם היא אגם טבעי בצפון־מזרח רמת הגולן. היא קרובה לכפרים מסעדה ומג'דל שמס. המים בה מתוקים ובהירים. היום משתמשים במים להשקיה.

בריכת רם היא מאר. מאר זה לוע שנוצר בהתפרצות געשית ונדמה כמו קערה. הקוטר כאלף מטרים. בתחתית יש סלעים ומים רדודים.

לפני מיליוני שנים היו כאן סלעים שנוצרו בים ישן בשם טתיס. מאוחר יותר זרמו כאן לבה והתפרצו כפי שנקרא פריאטו־מגמתי. ההתפרצות יצרה טבעת טוף סביב הבריכה. זה קרה לפני כ־115, 166 אלף שנה.

הבריכה מכוסה בסלעים געשיים כמו בזלת, סקוריה וטוף. בטוף יש מינרלים שחורים. על הטוף נזלה בזלת צעירה, ששמה בזלת סער, והיא בת כ־104,000 שנים.

בחלק המערבי נחשפו שכבות קרקע עתיקות עם כלי צור. האתר נחפר ב־1980, 1981. כלי האבן כללו אבני יד, מקרצפים ונתזים, שעוצבו בשיטת לוולואה. הממצאים שייכים לתעשיות אשלו‑יברודיות, תקופה סינית בסוף האבן הישנה. בתוך השכבה התחתונה נמצאה גם צלמית קטנה בשם "ונוס מברכת רם". רבים חושבים שהיא הייצוג האנושי הישן ביותר שמצאו.

יש אגדה הקושרת את הבריכה לנחל הבניאס. במיתוס היווני האל פאן איבד שם את חלילו. גאולוגים אומרים שהקשר התת־קרקעי אינו יכול להיות אמיתי, כי הבריכה היתה מתרוקנת בתוך תשעה־עשר יום. במדרש מספרים שבריכת רם היא אחד משלושה מעיינות שנשארו אחרי המבול.