"ברכה לבטלה" היא ברכה שנאמרת ללא חובה או צורך. ברכה היא מילים שמברכים בהן את ה' (תודה או שבח). לפי ההלכה נאסר לומר ברכה כזאת ללא סיבה. מקור האיסור נקשר לתלמוד הבבלי. התלמוד מביא את הפסוק "לא תשא את שם ה' לשוא" (אל תישא את שם ה' לשווא) כדי להראות שמדובר בדבר שפוגע בכבוד ה'.
יש מחלוקת האם האיסור הוא מן התורה, כלומר חוק אלוהי, או מדרבנן, כלומר איסור שנקבע על ידי חכמים. אלה הסבורים שזה איסור מן התורה מפינים את דברי הגמרא כפשוטם. אחרים טוענים שהכוונה היא למנוע שימוש חסר כוונה בשם ה', ולכן האיסור הוא דרבנן.
מי שבירך בטעות ברכה לבטלה, מוצע לומר מיד אחרי זה את הביטוי "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". הנוהג הזה מופיע ברמב"ם ובהלכות שבחו של התלמוד הירושלמי. כמה עדות מנהגו של הרב רמ"א הוא לומר זאת אחרי הנחת תפילין של הראש, מחשש שבירכו לשווא.
במנהגים מסוימים מפזרים פירורים לפני בדיקת חמץ, כדי שלא יתגלה שאין חמץ כלל ואז הברכה תיהיה לבטלה. יש שחששו מהמנהג הזה מפני שכך עלולים לשכוח היכן שמו את הפירורים.
ביטוי "ברכה לבטלה" משמש גם באופן מטפורי כדי לתאר מאמץ שנעשה לשווא, ללא תועלת ממשית.
"ברכה לבטלה" היא ברכה שאומרים בלי צורך. ברכה היא מילים שאומרים כדי להודות או לכבד את ה'.
התלמוד (ספר חוקים של חכמים) אומר שאסור לברך לשווא. זאת אומרת לא להשתמש בשם ה' בלי סיבה.
חכמים חלוקים. חלק אומרים שזה חוק מהתורה (חוק יסודי), וחלק אומרים שזה חוק של חכמים (כללים שהם קבעו).
אם מישהו ברך בטעות, נהוג מיד לומר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". זה פתרון שמוזכר אצל הרמב"ם (חכם מפורסם).
לפני בדיקת חמץ לחג, יש מי שמפזרים פירורים בבית. כך לא יהפוך הבדיקה לברכה לשווא אם לא ימצאו פירורים. אחרים חוששים שהפירורים ייעלמו.
כמו משפט, אומרים היום "ברכה לבטלה" כדי לתאר פעולה שעושים לשווא. זאת אומרת מאמץ שאין לו תוצאה.
