בתי הדין לעבודה

במערכת המשפט הישראלית בתי הדין לעבודה הם ערכאה שפיטה עצמאית.
הם עוסקים במשפט העבודה ובביטחון הסוציאלי (תשלומים ושירותי רפואה ציבוריים).

הצעות להקמת בתי דין לעבודה הועלו כבר ב-1957. ועדה בראשות השופט צבי ברנזון המליצה על הקמתם.
העניין נדחה לאחר התנגדות שר המשפטים ב-1964. חוק בתי הדין לעבודה אושר בתחילת 1969 ובתי הדין החלו לפעול בספטמבר 1969.

בתי הדין לעבודה עוסקים בענייני עבודה ובנושאי ביטחון סוציאלי שבסמכותם.

למערכת שתי ערכאות עיקריות: בתי דין אזוריים ובית הדין הארצי לעבודה.
הייתה מחלוקת משפטית על יחסי בית הדין הארצי לבג"ץ. בית המשפט העליון קבע שניתן לעתור לבג"ץ רק במקרים של טעות בולטת או בסוגיה ציבורית חשובה.
בדרך כלל עתירות כאלה נדחות על הסף, מאחר שבג"ץ אינו ערכאת ערעור רגילה על פסיקות בית הדין הארצי.

הרכב השופטים שונה מבתי משפט אחרים: לצד שופט מקצועי יושבים נציגי ציבור.
נציגי הציבור ממונו בידי שר העבודה והרווחה ושר המשפטים, לאחר היוועצות בוועדה.
נציגי העובדים והמעסיקים לא חייבים להיות עורכי-דין, אבל צריכים ניסיון בתחום העבודה.
בבתי הדין האזוריים יושב בדרך־כלל הרכב של שלושה שופטים: שופט מקצועי, נציג עובדים ונציג מעבידים.
בבית הדין הארצי ברוב ההליכים יושבים חמישה שופטים: שלושה מקצועיים ועוד נציג עובדים ונציג מעבידים.
יש גם הרכבים מורחבים במקרים מסוימים.
נכון ל-2019 כיהנו בבית הדין הארצי 9 שופטים ו-26 נציגי ציבור. בבתי הדין האזוריים כיהנו אז 73 שופטים ורשמים ו-317 נציגי ציבור.

במהלך השנים כיהנו נשיאים שונים בבית הדין הארצי לעבודה, והכיהונות השתנו עם הזמן.

בבתי הדין לעבודה נפוצה פרקטיקה של הידברות: השופט מוזמן לכנס את הצדדים לשיחה מחוץ לפרוטוקול.
מטרת ההידברות היא לעודד משא ומתן ולפתור סכסוכים בלי הכרעה פורמלית.
השיטה שוכללה בידי השופט סטיב אדלר.
ב-2018 הועלתה ביקורת על הליך זה בטענה שלא תמיד יש לו בסיס חוקי, וזו הובילה להקמת ועדה לבחינה.
הוועדה שמעה כ-36 גורמים, ועמדה על חשיבות ההידברות אך המליצה להסדירה בנוהל.
בספטמבר 2021 פרסמה הנשיאה נוהל שמחדד שהידברות איננה גישור.
הנוהל אוסר פגישות אישיות בין שופט לבין אחד הצדדים, דורש הסכמה של הצדדים ורישום בפרוטוקול של עיקרי ההסכמה שהושגה.

בישראל יש מערכת מיוחדת שנקראת בתי הדין לעבודה.
אלה בתי משפט שעוסקים בעבודה ובביטוח חברתי (כסף ושירותים לעובדים).

כבר ב-1957 דנו ברעיון להקים בתי דין כאלה.
החוק עובר ויושב ב-1969, ובתי הדין התחילו לעבוד בספטמבר 1969.

בתי הדין דנים בעוניינים שקשורים לעבודה ולביטחון סוציאלי.

יש שתי רמות: בתי דין אזוריים ובית דין ארצי אחד.
אפשר לעתור לבית המשפט העליון, אבל רק במקרים מיוחדים.

לצד שופט מקצועי יושבים גם נציגי ציבור.
נציגי ציבור הם נציגי עובדים ונציגי מעבידים. הם לא תמיד עורכי-דין.
בבתי הדין האזוריים יש בדרך כלל שלושה שופטים.
בבית הדין הארצי יש בדרך כלל חמישה שופטים.
בשנת 2019 היו בבית הדין הארצי 9 שופטים ו-26 נציגי ציבור.

כיהנו נשיאים שונים לאורך השנים.

לפני הדיון השופט יכול להזמין את הצדדים לשיחה כדי לנסות להסכמה.
שיחה כזו דורשת הסכמה של כל הצדדים והיא אינה גישור.
ב-2021 נקבע נוהל שמאשר את הכללים: אין פגישה פרטית עם צד אחד, ויש לרשום את ההסכמות בפרוטוקול.