הבטחת הכנסה

הבטחת הכנסה היא קצבה שמשלמת המדינה לאנשים או למשפחות שההכנסה שלהם אינה מספיקה לצרכים בסיסיים. יש שתי דרכים עיקריות לקבל אותה בישראל: דרך המוסד לביטוח לאומי, ודרך משרד החינוך (ללומדים בישיבות), מכיוון שלומדים בישיבה אינם תמיד זכאים דרך הביטוח הלאומי.



חוק הבטחת הכנסה (1980) העביר את התשלומים למוסד לביטוח לאומי. סכום התשלום נקבע לפי גודל המשפחה והרכבה. קיימות רמות שונות של גמלה: רגילה בשנים הראשונות, מוגדלת לשוהים מעל שנתיים, ומוגדלת עוד יותר למשפחות חד-הוריות. בנוסף לתשלום יש הנחות בארנונה, בתחבורה, ובשירותי בריאות. הקצבה חייבת במס הכנסה.

הזכאות מותנית בשלושה מבחנים עיקריים: תושבות (תקופת מגורים בארץ), מבחן הכנסה (הכנסה נמוכה או לא קיימת) ומבחן תעסוקה (מיצוי יכולת ההשתכרות).

בשנות ה־90 נרשם גידול גדול במספר המקבלים: מ‑32 אלף משפחות ב‑1990 לכ־151 אלף ב‑2002. חלק מהגידול נובע מזכאות חדשה לעולים והשפעות של חוק משפחות חד-הוריות (1992). החל מ‑2002 הוחמרו הקריטריונים על ידי משרד האוצר, מה שהביא לירידה במספר המקבלים ולמחאות ציבוריות.

בשנת 2012 הותקן תיקון שמקל על זכאות גם לבעלי רכב. בשנת 2018 קבע בית הדין הארצי לעבודה שאי אפשר לשלול את הקצבה רק בגלל סיוע כספי מקרובים או מעמותות, כי הקצבה עצמה לא תמיד מאפשרת קיום בכבוד.



לפני שנות ה‑70 הקצבאות ניתנו דרך לשכות הסעד יחד עם טיפול פסיכו‑חברתי. שיטה זו ספגה ביקורת: היא הותירה שיקול דעת גדול ביד העובדים, יצרה סטיגמה לכל מי שפנה ללשכה, והקשתה על מתן סיוע שוויוני. בשנות ה‑70 החלה הפרדה בין תפקידי חלוקת הקצבאות לעובדי לשכות אחרים, ובסוף הועברה האחריות לחוק מרכזי (1980).


החוק קבע שיעור אחיד ביחס לשכר הממוצע וזכאות ברורה לפי שלושת המבחנים. לאורך השנים נרשמו שינויים במדיניות ובמספר הזכאים, כולל מהלכים לצמצום זכאות בתחילת שנות ה־2000. מחקרים הצביעו שתגמולים משתנים עלולים להשפיע על התמריץ להשתלב בעבודה, ושיש עלייה באחוזים של מובטלים כרוניים וחד‑הוריים בין המקבלים.


בנוסף לפעילות המוסד לביטוח לאומי, הייתה קצבה נפרדת לאברכים (לומדי ישיבות), שהחלה מבחלקי תקציב מאז 1982. הקריטריונים לקבלתה נקבעו פנימית במשרד הדתות ומשרד החינוך. בסוף שנות ה‑2000 עמד תקציב התמיכה בכ‑110, 121 מיליון שקל וכלל כ־9, 10 אלף מקבלי קצבה, רובם חרדים.

נוגעות למערכת זו הוגשו עתירות לבג"ץ. ביוני 2010 פסקו השופטים שחלק מההקצאות בתקציב אינן מתיישבות עם שוויון, ובהמשך הוחל השם וההגבלות על התשלום. בפסק דין נוסף במאי 2014 הוחלט שהתמיכה בולמת השתלבות בתעסוקה ולכן יש לבטלה. בעקבות זאת בוטלה המלגה לאברכים החל בינואר 2015.

הבטחת הכנסה זה כסף שהמדינה משלם למי שאין לו מספיק כסף לחיות. המטרה היא שהמשפחה תוכל לקנות אוכל ובגד בסיסי.



בחוק מ‑1980 נקבע שמוסד לביטוח לאומי ידאג לתשלומים האלה. יש סכומים שונים לפי גודל המשפחה. יש תוספות למי שגר לבד עם ילדים.

כדי לקבל את הכסף צריך לעבור שלושה מבחנים פשוטים: להיות תושב זמן מה, שההכנסה קטנה או אין הכנסה, ולנסות לעבוד במידת האפשר.

בשנות ה‑90 מספר המשפחות שקיבלו את הכסף עלה מאוד. חלק מהמקבלים הגיעו מעולים חדשים וממשפחות חד‑הוריות. בשנים הבאות הצמצום בקריטריונים גרם לכך שחלק הפסידו את הזכאות, והיו מחאות ציבוריות.

בשנת 2018 החליט בית הדין שלא ירשו לקחת את הקצבה רק כי מישהו מסייע בעזר כספי ממשפחה או מעמותה. זאת כי הקצבה לבדה לא תמיד מספיקה.



לפני כן הכסף והטיפול נשאו דרך לשכות סעד. זה יצר כעס כי עזרו רק לאחר טיפול. אז שינו והפרידו את התשלומים מהטיפול.


החוק קבע כללים ברורים למי זכאי. זה עזר להניח כללים אחידים ולפחות חלק מהבעיות נפתרו.


הייתה גם קצבה מיוחדת לאברכים, לומדי ישיבות. הכסף הגיע מתקציב מיוחד מאז 1982. מאוחר יותר נדונו ההקצאות בבית המשפט כי זה נראה לא הוגן. בסוף שינו את השם ואת הכללים, ובהמשך ביטלו את התשלום הזה החל מ‑2015.