ג'אני סקיקי (Gianni Schicchi) היא אופרה במערכה אחת מאת ג'אקומו פוצ'יני. נכתבה ב-1917, 1918 והיא חלק מטרילוגיית האופרות Il Trittico של פוצ'יני. זו האופרה הקומית מבין השלוש. הליברטו (טקסט האופרה) של ג'ובאקינו פורצאנו מבוסס על אפיזודה קטנה מתוך הקאנטו ה-30 של התופת ב'הקומדיה האלוהית' של דנטה. הבכורה התקיימה ב-14 בדצמבר 1918 במטרופוליטן אופרה בניו יורק.
בואוזו דונאטי, סוחר עשיר בפירנצה, מת והוריש את כל נכסיו למנזר סמוך. קרובי משפחתו מזעיקים את ג'אני סקיקי, איש חריף ופיקח, כדי להציל את הירושה. סקיקי מתכנן להתחפש לבואוזו כדי, בחיקוי קולו, להכתיב לצוואה חדשה לנוטריון. כל קרוב מנסה לשחד את סקיקי כדי לקבל את הנכסים החשובים, הבית, הפרדה (חיה המשמשת לרכיבה או עבודה) והטחנות בעיר סיניה. סקיקי מסכים לקבל הבטחות מכל אחד מהם, אך מזהיר כי החוק רואה בחומרה זיופים בצוואות; העונש כולל כריתת יד וגליה.
כשמגיע הנוטריון, סקיקי בתוך בגדיו של המנוח כותב צוואה שבה נותן למנזר רק חמש לירות, ומחלק את יתר הכסף שווה בשווה בין הקרובים. שלושת הנכסים הגדולים נרשמים לבנו, "ג'אני סקיקי". המשפחה זועמת. לאחר שהנוטריון והעדים עוזבים, הקרובים בוזזים את הבית, אך סקיקי מגרש אותם ומוחזק כעת בביתו שלו. האופרה מסתיימת כשלאורטה, בתו של סקיקי, ורינוצ'ו, אחיינו של המנוח, מתחבקים במרפסת, וסקיקי מחייך מרצונו שהתממש.
המוזיקה של פוצ'יני בג'אני סקיקי מצטיינת בכתיבה לתיאטרון. היא תומכת בהומור של הליברטו, קולחת ורציפה. הדמויות ברורות והמוזיקה משתמשת בלייטמוטיבים (נושאים מוזיקליים חוזרים שמזוהים עם דמויות או רעיונות). התזמור עשיר ומשלים את ההומור. מבקרים רבים מחשיבים את ג'אני סקיקי כאחת מהאופרות הקומיות הטובות, לצדן של 'הספר מסביליה' של רוסיני ו'פלסטף' של ורדי.
ג'אני סקיקי היא אופרה קצרה ומצחיקה מאת פוצ'יני. פוצ'יני כתב אותה ב-1917, 1918. היא חלק מסדרה של שלוש אופרות בשם Il Trittico. המילים של האופרה (הליברטו) כתב ג'ובאקינו פורצאנו. הסיפור מבוסס על קטע קטן ב'הקומדיה האלוהית' של דנטה. הבכורה הייתה ב-14 בדצמבר 1918 בניו יורק.
בואוזו דונאטי, איש עשיר, מת ומשאיר את כל רכושו למנזר. מנזר זה הוא בית של נזירים. המשפחה פוחדת וזקוקה לעזרה. הם מזמינים את ג'אני סקיקי, גבר פיקח עם חוש הומור. סקיקי מתחפש לבואוזו כדי להכתיב צוואה חדשה. בני המשפחה מנסים לשחד אותו כדי לקבל את הבית, הפרדה והטחנות. בסוף הוא נותן למנזר רק חמש לירות. את רוב הכסף הוא מחלק בין הקרובים, ובכך מכניס את השם שלו לצוואה כבעל הבית. המשפחה כועסת ובוזזת, אבל סקיקי מגרש אותם. בסיום לאורטה, בתו של סקיקי, ורינוצ'ו, אחיינו של המנוח, מתחבקים על המרפסת. סקיקי שמח ומחייך.
המוזיקה שמחה ומתאימה לסיפור המצחיק. פוצ'יני יודע לכתוב מוזיקה לתיאטרון. המבקרים אוהבים את האופרה הזאת והם משווים אותה לאופרות קומיות מפורסמות אחרות.
תגובות גולשים