ג'אקומו פוצ'יני

ג'אקומו פוצ'יני נולד בלוקה שבטוסקנה ב-22 בדצמבר 1858 ונפטר ב-29 בנובמבר 1924 בבריסל. הוא היה אחד ממחלניך האופרה החשובים של איטליה. יצירותיו הבימתיות נכנסו לרפרטואר העולמי והוצגו קבוע בבמות אופרה רבות.

פוצ'יני נולד למשפחה מוזיקלית שדורותיה שימשו כמנהל מוזיקלי בקתדרלת לוקה. לאחר מות אביו למד אצל דודו והחל לנגן על עוגב. הנטייה לתיאטרון מוזיקלי נוצרה כשהשתתף בהפקה של אאידה של וֶרדי. בילדותו חיבר קנטטה, מוטט ומיסה שהראו כישרון צעיר.

לאחר שעבר למילאנו, למד קומפוזיציה בקונסרבטוריון. אופרתו ההתחלתית, להרפאים (Le Villi), הועלתה ב-1884 וזכתה לתמיכתו של המוציא לאור ג'וליו ריקורדי. לאחר מכן חיבר את אדגר (1889), שהוערך אך לא התקבע ברפרטואר.

בין יצירותיו המוקדמות גם מנון לסקו, שהייתה הצלחה גדולה וחיברה עבורו קשרים חשובים.

ב-1891 עבר פוצ'יני לטורה דל לאגו, מקום כפרי שאהב ושינה את שמו לימים ל"טורה דל לאגו פוצ'יני". שם בנה וילה וכתב רבות מיצירותיו המצליחות.

הפריצת הדרך הגדולה הגיעה עם מנון לסקו, ושיתוף פעולה פורה עם הליבריסטים לואיג'י איליקה וג'וזפה ג'אקוזה. איליקה וג'אקוזה כתבו את הטקסטים (ליברטו, הטקסט של האופרה) לשלוש אופרות מפורסמות של פוצ'יני: לה בוהם, טוסקה ומאדאם באטרפליי. העבודה המשותפת הזו איפשרה לפוצ'יני למקד את המוזיקה בסצינות רגש חזקות ודמויות נוכחות.

פוצ'יני חי בזוגיות ארוכה עם אלווירה בונטורי שנולדה ב-1860. הם נישאו רק לאחר מותו של בעלה הקודם של אלווירה. יחד גידלו את בנו אנטוניו (טוניו), שנולד ב-1886. מערכת היחסים של פוצ'יני אופיינה ברומנים וחילופי רגשות רבים לאורך השנים.

מאירועים אישיים טראגיים: ב-1909 נהרגה נערה מעובדי הבית, דוריה מנפרדי, אחרי שהותקפה באשמה פומבית לגבי רומן עם פוצ'יני. המקרה זעזע את המשפחה וגרר משפט ופרשנויות שהתישו את הזוג.

פוצ'יני חווה תאונת דרכים קשה ב-1903 ושנים של החלמה. ב-1906 מת הליבריסט ג'אקוזה, פעולה שהשפיעה על היכולת היצירתית שלו. ב-1912 מת גם ג'וליו ריקורדי, תומך מרכזי של פוצ'יני. כל אלה גרמו לדחיות ולזניחת פרויקטים שהיו בשורה.

איל טריטיקו (Il trittico) הוא אוסף של שלוש אופרות קצרות שהוצגו יחד בבכורה במטרופוליטן אופרה בניו יורק ב-1918. שלושת החלקים שונים באופיים: אחת דרמטית, אחת מיסטית-דתית, ואחת קומית. אף שהוצגו יחד, כיום לעיתים מציגים רק אחת מהן ולצידה אופרה קצרה אחרת.

האופרה האחרונה של פוצ'יני, טורנדוט, נותרה בלתי גמורה כשפוצ'יני מת ב-1924 מטיפול בגידול בגרון. שתי התמונות האחרונות הושלמו על ידי פרנקו אלפאנו. בערב הבכורה קטע המנצח ארטורו טוסקניני את הביצוע במקום שבו פוצ'יני הפסיק לכתוב, עם מותה של הדמות ליו. בשנת 2001 יצאה גרסה חדשה שהשלימה את הסיום על פי מתווים שהשאיר פוצ'יני.

פוצ'יני לא מיזג עצמו באופן מוחלט לתנועות מוזיקליות מוגדרות. סגנונו התפתח כל הזמן, והתאפיין בליריות חזקה, עושר תזמורי ואפיון דמויות עמוק. הוא שאף לחידוש מבלי לוותר על ערכי הקהל. לכן חל שינוי מתמיד ביצירותיו עד להגיען לצורתן המוכרת.

מספר אופרותיו אינו גדול מאוד ביחס למלחינים אחרים, כעולם הוא פרסם כעשר עד שתים עשרה אופרות, לא בגלל חוסר רעיונות, אלא בגלל השקעת הזמן הרבה על כל יצירה.

פוצ'יני הושפע גם מריכרד וגנר. כבר בעבודותיו הקונסרבטוריות יש אזכורים סגנוניים לוונגר, והלכי מחשבה אלה נכנסו אל טקסטורותיו המוזיקליות.

מהיצירות המפורסמות: מנון לסקו, לה בוהם, טוסקה, מאדאם באטרפליי, נערה מן המערב, הסנונית, איל טריטיקו וטורנדוט. מעבר לאופרות כתב גם מוזיקה תזמורתית, מוזיקה כנסייתית, שירים ומקהלה.

ג'אקומו פוצ'יני נולד ב-1858 בעיר לוקה שבאיטליה. הוא כתב אופרות מפורסמות. הוא מת בשנת 1924.

משפחתו הייתה מוזיקלית. כילד למד לנגן על עוגב. ראה הצגה של אאידה ואהב את התיאטרון.

הוא למד מוזיקה במילאנו. אופרתו הראשונה הועלתה ב-1884. אחרי הצלחה זו המשיך לכתוב אופרות גדולות.

פוצ'יני גר במקום כפרי בשם טורה דל לאגו. שם בנה בית וכתב רבות מיצירותיו.

כתב אופרות מוכרות כמו לה בוהם, טוסקה ומאדאם באטרפליי. מהר מאוד הקהל אהב את המוזיקה שלו.

האופרה האחרונה שלו היא טורנדוט. פוצ'יני לא הספיק להשלים אותה. אחר כך אחרים השלימו את הסיום.

המוזיקה של פוצ'יני מרגשת מאוד. הוא בנה דמויות ברורות ויצר סצנות של רגש. הוא גם שילב רעיונות משירים וממוזיקה אחרת כדי לחדש.

מנון לסקו, לה בוהם, טוסקה, מאדאם באטרפליי, איל טריטיקו וטורנדוט. הוא כתב גם שירים ומוזיקה לכנסייה.