ג'וחר דודייב נולד בכפר פרבומיסקויה, שבועיים לפני שנשלחו הצ'צ'נים בכוח לקזחסטן. במשפחה חיו בקזחסטן עד שגורשו חזרו הביתה ב־1957, כשהוא היה בן 13. במולדתו למד תחילה ועבד כחשמלאי.
בהמשך למד בבית הספר לטייס בטמבוב וסיים אותו ב־1966. הצטרף ב־1968 למפלגה הקומוניסטית. בין 1971 ל־1974 המשיך את לימודיו בחיל האוויר הסובייטי (החלק בצבא שאחראי על מטוסים) באקדמיה הצבאית על שם יורי גגארין. ב־1987 מונה למפקד בסיס חיל האוויר בעיר טרטו באסטוניה. שם התחבב על התושבים, למד את השפה המקומית, וב־1989 סירב לציית לפקודה לסגור טלוויזיה אסטונית ולפזר את הפרלמנט. באותה שנה הועלה לדרגת גנרל (קצין בכיר בצבא) והוא היה הצ'צ'ני הראשון בדרגה זו בצבא הסובייטי.
ב־1990 חזר דודייב לצ'צ'ניה. בנובמבר נבחר לראש הקונגרס הלאומי של העם הצ'צ'ני, גוף שקרא לעצמאות מצ'צ'ניה מרוסיה. כשהפוליטיקה ברוסיה הייתה כאוטית אחרי ניסיון הפוטש, דודייב ומהלכי תומכיו ניצלו את ההזדמנות.
ב־6 בספטמבר פרצו תומכיו לבניין הפרלמנט המקומי, נגרם נזק ונפגעו חברי פרלמנט. באוקטובר הוזמן משאל עם על הפרדת צ'צ'ניה מרוסיה; לפי דודייב הוא זכה לתמיכה גדולה, אך משקיפים רוסיים טענו שהמשאל נערך באופן בעייתי והשתתפו בו בעיקר תומכיו.
ב־1 בנובמבר דודייב הכריז רשמית על עצמאות צ'צ'ניה. העצמאות זכתה להכרה רשמית רק מגאורגיה תחת מנהיגותו של זְווִיאָזְדָּ גמסחורדיה. דודייב ביקש שראשית רוסיה תכיר בעצמאות לפני משא ומתן, וסירב לשבת לשיחות ללא הכרה כזו. ב־12 במרץ 1992 התקבלה חוקה חדשה בצ'צ'ניה וכוחות של דודייב השתלטו על מחסני תחמושת של הצבא הרוסי.
בהמשך, ב־17 באפריל 1993, פיזר דודייב את הפרלמנט והממשלה המקומית והפעיל משטר נשיאותי חזק יותר.
ב־1 בדצמבר 1994 הוציא הנשיא הרוסי בוריס ילצין צו שדרש להחזיר נשק שנמצא בידי קבוצות לא מורשות. דודייב סירב. ב־11 בדצמבר הכריז ילצין על מבצע לאיסוף הנשק, מה שפתח בפועל את מלחמת צ'צ'ניה הראשונה.
במהלך המלחמה חיפשו הכוחות הרוסיים את דודייב. בפברואר 1995 נכבשה גרוזני, וב־21 באפריל 1996 הצליחו הכוחות לאתר אותו לפי אות רדיו שניצלה מהטלפון הסלולרי שלו, בזמן שהוא היה בכפר גכי-צ'ו כ־30 ק"מ מדרום לגרוזני. למקום הותקפו שני מטוסי סוחוי Su-25 עם טילים אשר פגעו בו. דודייב נהרג בהתקפה ממוקדת.
רעייתו תיארה שאירע בזמן ההתקפה, אך אין פירוט מדויק על מקום הקבורה. לאורך השנים הופיעו דיווחים וטענות שונות שהוא שרד, ופעילים מסוימים אף טענו שפגשו אותו לאחר מכן. חלק מהטענות האלה נפסלו או הוכחו כשקריות, וחלק דנו בהסתברות בלבד.
לאחר מותו הועלו שמותיו על גבי רחובות בערים בליטא, בלטביה ובאוקראינה.
דודייב היה גנרל בחיל האוויר הסובייטי, מפקד בסיס בטרטו, מנהיג פוליטי בצ'צ'ניה, ונשיאה הראשון של הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה העצמאית. הוא הוביל מהלך לעצמאות, נקלע לסכסוך גדול עם רוסיה, ונמצא בין הדמויות המרכזיות בעלילת מלחמות צ'צ'ניה בשנות ה־90.
ג'וחר דודייב נולד בכפר פרבומיסקויה. לפני לידתו גירשו את משפחתו לקזחסטן. בגיל 13 חזרו הביתה ב־1957.
הוא למד תחילה חשמלאות. אחר כך למד לטוס, בבית ספר לטייס בטמבוב. לאחר מכן שירת בחיל האוויר, שזה חלק בצבא שעוסק במטוסים. הוא התקדם וקיבל את דרגת גנרל. גנרל זו דרגה גבוהה בצבא.
ב־1990 דודייב חזר לצ'צ'ניה ונבחר להנהגה מקומית. הוא רצה שצ'צ'ניה תהיה מדינה עצמאית מרוסיה.
ב־1 בנובמבר הוא הכריז שצ'צ'ניה עצמאית. רק גאורגיה הכירה בזה באופן רשמי. המצב יצר מתחים עם רוסיה.
בסוף 1994 החל מעורבות צבאית בין רוסיה לצ'צ'ניה. זה הוביל למלחמה קשה בשנים הבאות.
ב־21 באפריל 1996 מצאו את דודייב אחרי שהסיגנל מהטלפון שלו הורידו למקום. הוא נהרג בהתקפה צבאית. מקום הקבורה לא ידוע.
לאחר מותו הופיעו שמועות שהוא חי, אבל רוב הדיווחים סברו שהוא אכן מת. בערים מסוימות בליטא, בלטביה ובאוקראינה קראו רחובות על שמו.
(מילים מסובכות: גנרל - קצין בכיר בצבא; חיל האוויר - חלק בצבא שעוסק במטוסים.)
תגובות גולשים