ג'ון דיקינסון היה עורך דין ופוליטיקאי ואחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית. נודע בכינוי "איש העט של המהפכה" בעקבות סדרת המאמרים "מכתבי חוואי מפנסילבניה" (1767, 1768) ובגלל שכתב גם את "שיר החירות". כיהן כנשיא דלאוור (1781, 1783) וכנשיא פנסילבניה (1782, 1785), ושירת כחבר בקונגרס הקונטיננטלי, הגוף שמייצג את המושבות לפני הקמת ארצות הברית.
נולד במשפחה עשירה שבבעלות אחוזות מטעים במרילנד ובדלאוור. משפחתו עלתה לאמריקה במאה ה־17 והחזקות המשיכו לגדול מדור לדור. אחוזות המשפחה עבדו, בין השאר, על ידי עבדים; דיקינסון שחרר את עבדי משפחתו בשנות ה־1770 וה־1780.
למד בבית, ובהמשך למד משפטים בפילדלפיה ובלונדון. כעורך דין נודע בכישרון כתיבה ובהשפעה פוליטית. במחאה על חוקי טאונסנד פרסם את "מכתבי חוואי מפנסילבניה", שבהם טען שלפרלמנט הבריטי יש סמכות לפקח על הסחר, אך אין לו זכות לגבות מיסים ישירים מהמושבות. המכתבים התפרסמו בעיתונים והיו בעלי השפעה רחבה.
דיקינסון שימש בקונגרס הקונטיננטלי הראשון והשני. הוא ניסח חלקים מרכזיים של העתירות למלך, כולל את העתירה מ־1774 ו"עתירת ענף הזית" ב־1775, ניסיון אחרון להשיג שלום עם המלך ג'ורג' השלישי. את ניסיונו לשאת ולתת כשלו, ובמקביל החליטו המושבות להמשיך במאבק. דיקינסון התנגד להכרזת העצמאות שנידונה ב־1776. הוא נמנע מהצבעה ולא חתם עליה בסופו של דבר. עם זאת, הוא ניסח את הטיוטה הראשונה של תקנון הקונפדרציה (המסמך החוקי שאיחד את המדינות הזמנית) ושירת במיליציה במהלך המהפכה.
במהלך המלחמה חזר לאחוזתו, פופלאר הול, לאחר שווילה שלו בפילדלפיה נחרבה. באותה תקופה שירת זמנית במיליציה המקומית. ב־1777 החל לשחרר את עבדי אחוזותיו, צעד נדיר ומרכזי בחייו הפוליטיים והאישיים.
ב־1781 נבחר לייצג את מחוז קנט בסנאט של דלאוור, ואחר כך נבחר כנשיא דלאוור. בתקופה זו חתם על תקנון הקונפדרציה ושאף לייצב את הממשל ולשפר את גיוס המיליציה ומימון המדינה.
בשנים שלאחר מכן נבחר כנשיא פנסילבניה. כהונתו אופיינה בניהול שקט וסובלני, ובמיוחד בהתנהלותו מול מרד הוותיקים של 1783, שבו סירב להשתמש בכוח צבאי נרחב כנגד המוחים. כהונתו הסתיימה ב־1785.
ב־1787 נשלח כחלק מנציגי דלאוור לוועידת החוקה. בתמיכתו נוצרה פשרת קונטיקט, שהבטיחה שווה ייצוג למדינות בסנאט. דיקינסון ניסח טיוטות לתיקון הראשון לחוקה וכתב סדרת מאמרים לתמיכה בחוקה בשם העט "פביוס". מקור אחד בטקסט מציין שהוא חתם על החוקה כנציג דלאוור, ומקור אחר מציין שעזב את הוועידה מוקדם וגם עמיתו ג'ורג' ריד חתם בשמו; שני הפרטים מופיעים במסמכים השונים. מאוחר יותר הוא שימש בהנהגת שינויים בחוקת דלאוור ובתמיכה במהלכים נגד העבדות.
נפטר בוילמינגטון ב־14 בפברואר 1808 ונקבר בבית הקברות של הקווייקרים. תיארו אותו כתומך בזכויות המדינה ובאחד מאנשי המהפכה שתרמו רבות לעיצוב המוסדות החדשים.
ג'ון דיקינסון היה עורך דין ומנהיג חשוב בתקופת הקמת ארצות הברית. הוא נולד במשפחה עם אחוזות חקלאיות ועבד קשה בלימודים.
משפחתו החזיקה אחוזות גדולות במרילנד ובדלאוור. במשך זמן מה באחוזות עבדו אנשים כעבדים. דיקינסון שחרר את העבדים של משפחתו כשהיה בוגר.
למד בבית ובפילדלפיה, ואחר כך בלונדון. חזר להיות עורך דין והשפיע במאמרים פוליטיים. כתב את "מכתבי חוואי מפנסילבניה" נגד מסים שאיפשרה בריטניה.
הוא ישב בקונגרס הקונטיננטלי. זהו הגוף של המושבות לפני שהוקמה ארצות הברית. דיקינסון רצה לנסות לשוחח ולהגיע להסכמות עם בריטניה, ולכן נמנע מהצבעה על הכרזת העצמאות ולא חתם עליה. הוא כן עזר לכתוב את תקנון הקונפדרציה, המסמך שחיבר את המדינות אחרי המלחמה. דיקינסון גם שירת במיליציה, כוח אזרחי קטן שסייע בהגנה.
הוא היה נשיא דלאוור ונשיא פנסילבניה. השתתף בוועידת החוקה ב־1787 ועזר בעיצוב החוקים של המדינה החדשה. לאחר שירד מהבמה הציבורית כתב ופרסם חלק מעבודותיו והמשיך לתמוך ברעיונות של צדק.
נפטר ב־1808 בוילמינגטון ונקבר בבית הקברות של הקווייקרים. בתי ספר ורחובות נקראו על שמו לזכרו.
תגובות גולשים