תקנון הקונפדרציה

תקנון הקונפדרציה (The Articles of the Confederation) הוא מסמך מכונן בארצות הברית. הוא איחד את 13 המושבות המורדות לקונפדרציה. נוצר בנובמבר 1777 ונכנס לתוקף ב-1 במרץ 1781. התקנון בוטל ב-1788 והוחלף בחוקת ארצות הברית.

התקנון נדון בקונגרס הקונטיננטלי השני ואושר ב-15 בנובמבר 1777. לאחר מכן נשלח לאישור המושבות. מרבית המושבות אישרו אותו בתוך שנה, ונציגיהן חתמו ביולי 1778. ניו ג'רזי חתמה בנובמבר 1778, ודלאוור בתחילת 1779. מרילנד הייתה האחרונה לאשר את התקנון; לאחר שווירג'יניה וניו יורק ויתרו על תביעותיהן על שטחים בעמק נהר האוהיו, מרילנד אישרה ב-1 במרץ 1781, וכך נכנס התקנון לתוקף.

התקנון כיהן בשם "המדינות המאוחדות של אמריקה" וייסד בית מחוקקים לקונפדרציה, קונגרס הקונפדרציה (גוף מחוקק שבו יושבים נציגים מכל מושבה). הוא גם קבע את הנשיאות שלו, ועדת המדינות, שאמורה הייתה לפעול בין כינוסי הקונגרס. לכל מושבה היה קול אחד בקונגרס.
לקונגרס הוענקו סמכויות כמו הכרזת מלחמה, תקינה של מידות ומשקלות, וסמכות ליישב סכסוכים בין המושבות. התקנון קבע חופש תנועה בין המדינות, כללים לקבלת ישות חדשה לקונפדרציה, ואת העובדה שהחובות של הקונפדרציה ישולמו מכספים שייגבו מהמושבות. לשינויים בתקנון דרוש אישור כל המושבות החתומות עליו.
אבל התקנון היה מוגבל: הקונגרס לא יכול היה לאכוף החלטותיו או לחייב את המדינות לתת חיילים וכסף. הוא גם לא יכול היה לגבות מיסים ישירות מהאוכלוסייה. חוסר היכולת לגבות מסים ותזרים מזומנים בלתי סדיר גרמו לבעיות כלכליות קשות.

לאחר המלחמה אישר הקונגרס את חוזה פריז. הקונגרס חוקק את פקודת האדמות של 1785, שקידמה מכירת שטחים מערבית למושבות, ואת פקודת הצפון-מערב מ-1787, שקבעה שהמדינות לא יספחו שטחים אלה לעצמן. במאי 1786 הציע צ'ארלס פינקני לתת לקונגרס סמכויות על מסחר וגביית כספים, אך ההצעה לא עברה. ועידת אנאפוליס בספטמבר 1786 המליצה על שינויים בתקנון. ב-21 בפברואר 1787 אישר הקונגרס בדיקה מחודשת של התקנון, צעד שהוביל לבסוף להכנת חוקת ארצות הברית.

תקנון הקונפדרציה הוא מסמך שאיחד את 13 המושבות. המושבות הן קהילות שבחרו להתאחד. המסמך נוצר בנובמבר 1777.

הקונגרס אישר את התקנון ב-15 בנובמבר 1777. רוב המושבות אישרו בתוך שנה. מרילנד הייתה האחרונה לאשר, ב-1 במרץ 1781. אז התקנון נכנס לתוקף.

התקנון יצר גוף בשם קונגרס. קונגרס הוא בית שבו נציגים מכל מושבה מדברים ומחליטים. לכל מושבה היה קול אחד בקונגרס. הקונגרס יכול היה להכריז מלחמה ולקבוע מדידות כמו משקל ואורך. התקנון אפשר חופש תנועה בין המדינות ונתן כללים להוספת מדינות חדשות.
אבל הקונגרס לא יכול היה לכפות על המדינות לתת כסף או חיילים. הוא גם לא יכול היה לגבות מיסים ישירות מהאנשים. בגלל זה היו קשיים בכסף.

הקונגרס אישר את חוזה פריז. הוא גם חוקק חוקים למכירת אדמות מערביות ב-1785. ב-1787 הוחלט על כללים לשמירה על השטחים המערביים. מנהיגים ניסו לשנות את התקנון, ובסוף זה הוביל להכנת חוקה חדשה ב-1787. התקנון הוחלף ב-1788.