ג'ורג' גאמוב (גאורגי אנטונוביץ' גאמוב; 4.3.1904, 19.8.1968) היה פיזיקאי וקוסמולוג רוסי‑אמריקאי. פיזיקאי, חוקר תופעות בטבע; קוסמולוג, חוקר מבנה וההתפתחות של היקום.
נולד באודסה. החל ללמוד פיזיקה באוניברסיטת נובורוסיה וב-1923 עבר ללנינגרד, שם למד זמן קצר אצל אלכסנדר פרידמן. השלטונות הסובייטיים ראו בו עילוי, אך הוא לא אהב את השימוש הפוליטי במדע והחליט לעזוב.
ב-1932 ניסה יחד עם אשתו לעבור דרך הים השחור לטורקיה. הניסיון נכשל בגלל מזג אוויר קשה. ב-1934 הוזמן לכנס סולווה בבריסל. אחרי שקיבל אישור לצרף את אשתו, עזב את ברית המועצות ולא חזר.
לאחר העריקה המשפחה עברה לארצות הברית. שם שינה את שמו לג'ורג' והצטרף לאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.
מחקריו עסקו בעיקר בתהליכים תרמו‑גרעיניים בכוכבים. תהליכים אלה מייצרים אנרגיה ויוצרים יסודות חדשים בתוך כוכבים. הוא היה בין מפתחי מודל "המפץ הגדול", הרעיון שהיקום התחיל מצפיפות וחום גדולים. במסגרת זו ניבא את קיום הקרינה שידועה כקרינת הרקע הקוסמית, שריד מהאירוע ההתחלתי. בנוסף חקר נוקליאוסינתזה, יצירת גרעיני יסודות חדשים.
גאמוב הבין שאם היקום היה צפוף יותר בעבר הוא היה חם יותר, ושדחיסת חומר מעלה את הטמפרטורה בעוד התרחבות שלו מקררת אותה.
היה ידוע בחוש הומור ובבדיחות מדעיות. הוא פרסם את המאמר "אלפר‑בתה‑גאמוב" יחד עם תלמידו רלף אלפר, וביקש מהנס בתה לחתום כדי להשלים שם שהדמה לאלפא‑בטא‑גמא. כתב גם שירים עוקצניים על נושאים מדעיים.
פרסם ספרי מדע פופולרי, כמו "הולדת השמש ומותה", "אחת שתיים שלוש... אינסוף", "קורות האדמה" וסדרת "מר טומפקינס". זכה בפרס קלינגה לשנת 1956.
ג'ורג' גאמוב נולד ב-4 במרץ 1904 ונפטר ב-19 באוגוסט 1968. הוא היה פיזיקאי וקוסמולוג. פיזיקאי, חוקר מדע. קוסמולוג, חוקר היקום.
נולד באודסה ולמד פיזיקה. ב-1923 עבר ללמוד בלנינגרד אצל אלכסנדר פרידמן. לא אהב את הדרך שבה הממשל טיפל במדע.
ב-1932 הוא ניסה לחצות את הים השחור עם אשתו לטורקיה. הרפתקאה זו נכשלה בגלל סערה. ב-1934 נסע לכנס בבריסל ויצא מהארץ עם אשתו.
הוא עבר לארצות הברית, שינה את שמו לג'ורג' ועבד באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.
עבד על כוכבים והסביר כיצד הם מייצרים אנרגיה. חקר גם איך נוצרו יסודות חדשים בכוכבים. בנוסף תמך ברעיון שהיקום התחיל מ'המפץ הגדול', התחלה חמה וצפופה. הוא ניבא שישנה קרינה חלשה שנשארה מהמפץ הגדול. זו נקראת קרינת הרקע הקוסמית, האור הישן שנותר מהזמן ההוא.
גאמוב אהב לצחוק. הוא ועמיתיו פרסמו מאמר בעל שם מצחיק: "אלפר‑בתה‑גאמוב". הוא גם כתב ספרים פופולריים וכמו כן זכה בפרס קלינגה ב-1956.
תגובות גולשים