ג'ינגיס חאן

ג'ינגיס חאן (נולד כנראה טמוג'ין, כ־1162, 1227) היה מייסד האימפריה המונגולית והמנהיג שאיחד את שבטי הערבה. ילדותו עברה עליו בתנאים קשים: אביו היה ראש בית אב קטן, ומשפחה ננטשה לאחר שראש המשפחה הורעל. חוויית הנטישה והעוני חיזקה את נחישותו.


בנעוריו אירע עימות משפחתי שלפי המקורות הוביל להריגת אחיו החורג, בגטר. יש גרסאות שונות למניע הפשע. בעקבות האירוע המשפחה נאלצה להימלט, וטמוג'ין נלקח בשבי לפרק זמן שנוי במחלוקת. לבסוף ברח בעזרת תומך ושבתו אליו חסידים נאמנים שהפכו לימים לגנרלים בצבאו.


טמוג'ין התארס ובגיל כ־16 התחתן עם בורטה. היא נחטפה בשל קשרים שבטיים, אך שוחררה בעזרת גיוס תמיכה משבטים אחרים. לאחר חזרתה ילדה את ג'וצ'י, והעלו שאלות לגבי זהותו של האב. טמוג'ין התייחס אליו כאילו הוא בנו הביולוגי.


ג'אמוקה היה חבר ילדות של טמוג'ין שהפך ליריב פוליטי מרכזי. שניהם שאפו להנהיג את השבטים המונגוליים. טמוג'ין בנה נאמנות אישית סביבו, ואפשר בדרך זו לגייס אנשים על בסיס כישורים ולא רק ייחוס.


בקרב גדול ב־1204 ניצח טמוג'ין את ג'אמוקה וב־1206 בכורילטאי (אספה שבטית) הכריז על איחוד השבטים. הוא קיבל את התואר ג'ינגיס חאן, כינוי שמשמעותו שליט גדול.


בשנים הבאות ביסס ג'ינגיס חאן אימפריה רחבה שהגיעה מסין במזרח ועד הים הכספי במערב. הוא כבש חלקים מסין, קוריאה, אזורים באגן הפרס והמרכז אסיה, ואזורי רוסיה. בירתו הייתה קרקורום.


ג'ינגיס חאן נחשב למצביא מבריק שמתמחה בתמרון מהיר ובתורת לחימה חדשנית. הוא ארגן יחידות מובחרות, הקים חיל רפואה צבאי ראשון בצבא שלו, וקידם קצינים לפי יכולתם. האסטרטגיה שלו שילבה מהירות, תמרון ולוחמה פסיכולוגית, כלומר שימוש בפחד ובהפחדה כדי להביס יריבים.

צבאו נשען על רוכבים וקשתים על סוסי מרעה מונגוליים, כשכל לוחם השתמש במספר סוסים כדי לשמור על ניידות. הלוחמים לבשו גם ביגוד משי שהגן מפני חצים והקל על התנועה.

הכיבושים לווה גם באלימות קשה כלפי ערים שסירבו להיכנע. כך, לפי דיווחים, ערים שנלחמו נשאו תוצאות הרסניות.


ג'ינגיס חאן חיפש גם קשרי מסחר. הוא רצה פיתוח של דרך המשי ובנה תחנות ביניים לסוחרים. קשריו עם שושלת ח'ווארזם-שאה נפגעו אחרי פגיעות מצד פרס, מה שהוביל למלחמה קשה עם האימפריה הח'ווארזמית.


החוקים שקיבע ג'ינגיס חאן נקראים יאסה, מערכת חוקים שקבעה כללים חברתיים ופוליטיים. בחלק מהמקורות נטען שהיא כללה עונשים קשים אך גם חופש דת ושינויים מנהלתיים. חוקרים מודרניים מצביעים על כך שהאימפריה פיתחה מושגים בינלאומיים חדשים והקלה על המסחר בין מזרח ומערב.


ג'ינגיס חאן מת בסביבות 18 באוגוסט 1227, ככל הנראה מתו טבעי. לאחר מותו נחלקה האימפריה בין בניו, והם המשיכו להרחיב אותה זמנית.


מחקר משנת 2003 העריך שיש לו יותר מ־17 מיליון צאצאים חיים כיום, כלומר קרוב לאחד מכל 400 אנשים, לפי ההערכה.


רוב המידע על ג'ינגיס חאן מגיע מכרוניקות חיצוניות, שכן המונגולים לא נהגו לכתוב הרבה. מאז שנות ה־80 התגלו וריאציות טקסטואליות והמחקר השתנה. יש גם עדויות שמנסות לשפץ את דמותו ולהראות אותו באור אנושי יותר.


דמותו מופיעה בספרים, סרטים, סדרות ומשחקי מחשב. היא ממשיכה לעניין ולהוות נושא לדיון היסטורי וליצירות תרבות.

ג'ינגיס חאן נולד כנראה בשם טמוג'ין סביב שנת 1162. כשהיה ילד המשפחה שלו הושארה ונאלצה להסתדר לבד. החוויות הקשות שלו הקנו לו רצון חזק לשרוד.


בעקבות ריב משפחתי נהרג אח חורג שלו. יש כמה גרסאות לסיפור. טמוג'ין נאסר ונשבה, ולאחר זמן בורח בעזרת חבר.


טמוג'ין התחתן עם בורטה כשהיה צעיר. היא נחטפה ואז שוחררה בעזרת ידידים. היא ילדה בן ראשון בשם ג'וצ'י.


ג'אמוקה היה חבר שהיה גם יריב. שניהם רצו להנהיג את השבטים. בסוף טמוג'ין ניצח.


ב־1206 טמוג'ין הוכרז כראש כל השבטים וקיבל את השם ג'ינגיס חאן. הוא בנה אימפריה גדולה שגדלה מאוד אחרי מותו.


האימפריה של ג'ינגיס חאן שלטה באזורים רבים ממזרח למערב. הבירה נקראה קרקורום.


ג'ינגיס חאן ידע להילחם במהירות. הוא ארגן חיילים לפי יכולת ולא לפי משפחה. הוא השתמש בסוסים קטנים וחזקים וקשתים רתומים לסוסים.


הוא רצה לסחור עם מדינות רחוקות והקים נקודות מנוחה לסוחרים בדרך המשי. סכסוך עם פרס הפך למלחמה גדולה.


ג'ינגיס חאן קבע חוקים שנקראו יאסה. החוקים ניסו לאפשר סדר ולתת חופש דת במקומות מסוימים.


הוא מת בשנת 1227. אחריו האימפריה חולקה בין בניו.


מחקר משנת 2003 אמר שיש לו הרבה צאצאים בחיים היום, יותר מ־17 מיליון.


הסיפורים עליו מופיעים בספרים ובסרטים. ילדים ובוגרים עדיין לומדים עליו.