ג'ינס

ג'ינסים הם מכנסיים עשויים מבד דנים (denim), בד כותנה עבה ועמיד. במקור הם נלבשו כבגד עבודה, ובתחילת שנות ה-50 הפכו לפריט פופולרי בקרב בני נוער. המותג הראשון הידוע הוא Levi's, וכיום ג'ינס הוא פריט יום-יומי ברחבי העולם בצורות, גזרות וצבעים שונים.

הפריט הקרוב לג'ינס הראשון הגיע מהמאה ה-16 בהודו ונקרא "דונגארי". הבד צופו בצבע אינדיגו (indigo), צבע כחול מסורתי. גם בג'נובה שבאיטליה ייצרו מכנסיים דומים למדי, ופעמים רבות שימשו בחיל הים. השם "דנים" מגיע מ-de Nîmes (מן העיר ניים בצרפת), והשם באנגלית jeans התפתח משורש איטלקי-צרפתי של "כחול מג'נובה".
בשנות ה-1870 הגיע הג'ינס לאמריקה. לוי שטרוס ויוסף (ג'ייקוב) דייוויס קיבלו ב-20 במאי 1873 פטנט (מספר 139,121) על חיזוק הכיסים באמצעות מסמרות נחושת. האירוע הזה יצר את הג'ינס כפי שאנו מכירים אותו.
בראשית שנות ה-70 עיצבה גלוריה ואנדרבילט את ג'ינס המעצבים הראשון לנשים, מה שהוביל להתפתחות של גזרות אופנתיות ומותגים יוקרתיים. כיום רוב חברות הביגוד מציעות ג'ינס.
בשנות ה-2000 התנהלו דיונים לגבי קוד לבוש: ב-2007 נתקבלה עובדים בכנסת שלא ייכנסו בלבוש ג'ינס על ידי יושבת הראש דליה איציק; מאוחר יותר ההגבלה בוטלה.

הג'ינס מזוהה עם חופש, נעורים ונוחות. פרסומות רבות הציגו אותו כסמל לעצמאות או אותנטיות. בחברות שונות הוא גם מסמן שייכות לקבוצה או עמדה פוליטית. בדוגמה של יוגוסלביה בשנות ה-60 וה-70, ג'ינס סימל מערביות ונוער, מה שהוביל גם להברחות כי בחנויות המקומיות לא היה זמינות רבה.

לאחר אריגת בד הדנים עושים לו גימורים כדי לתת לו מראה בלוי או ייחודי. כמה תהליכים נפוצים הם stone washing (שטיפה באבני פומיס), enzyme washing (שימוש באנזימים, חלבונים שמפרקים סיבים) והלבנה כימית בעזרת כלור או אוזון. תהליכים אלה צורכים מים רבים, משתמשים בכימיקלים וגורמים לשחיקה מכנית. כדי להפחית נזק סביבתי פותחו טכנולוגיות חדשות: שטיפה באוזון (ozone wash) שמצמצמת כימיקלים, שימוש בלייזר ליצירת דפוסים בלי מים, מערכות שממחזרות מים וצבעים ידידותיים יותר.

תעשיית הג'ינס היא חלק מרכזי מעולם האופנה. צעירים מקשרים לעתים בין מותג לאיכות ולזהות, וזה מקל על חברות ליצור נאמנות לקונים. יש מרכזים ייצור מקומיים משמעותיים, כמו בטוראון שבמקסיקו, שבהם עבודת יד וכישורים תורמים לכלכלה. ביפן חלק מהמפעלים עברו מייצור בדים מסורתיים לייצור דנים איכותי, וכך יפן הפכה למובילה בג'ינס פרימיום.
השרשרת הגלובלית מאגדת שלבים במדינות שונות: גידול כותנה, אריגה, גימור ושיווק. בגלל זה צרכנים לעתים אינם מודעים להשפעות החברתיות והסביבתיות של הייצור.

ייצור ג'ינס צורך אנרגיה, מים וכימיקלים, ועשוי לזהם מקורות מים ולייצר פסולת רעילה. בנוסף, בעולמות הייצור במדינות מתפתחות מופיעות בעיות כמו שכר נמוך וחוסר שקיפות בתנאי העבודה. כדי להתמודד עם זאת מקדמים מודלים כמו תיקון בגדים, מיחזור, יד שנייה וייצור לפי דרישה. מחקר מ-2024 מצא שצרכנים מעניקים עדיפות למחיר, לשם המותג ולסוג החומר, ושתיוח אקולוגי מבוסס בלוקצ'יין קיבל עניין גבוה בשל שקיפות שרשרת האספקה, במיוחד בקרב דור ה-Z.

הג'ינס משתלב במערכת הייצור של האופנה המהירה, שבה שלבי הייצור מבוצעים במדינות שונות בהתאם לעלויות ולזמינות. השיווק והעיצוב בונים את ערך המותג מעבר לבד עצמו, ולעתים נוצר ניתוק בין המוצר לתנאי הייצור והאנשים שמייצרים אותו.

ג'ינס הם מכנסיים שעשויים מבד דנים. דנים זה בד כותנה חזק. בתחילה לבשו אותם ככאת בגדי עבודה. היום הם נלבשים בכל העולם בצבעים וגזרות שונות.

הבגדים הדומים לג'ינס הופיעו כבר במאה ה-16 בהודו והם נקראו דונגארי. הבד צבוע בצבע כחול שנקרא אינדיגו. גם בעיר ג'נובה באיטליה ייצרו מכנסיים דומים. השם דנים הגיע מהמקום de Nîmes בצרפת. ב-1873 לוי שטרוס וג'ייקוב דייוויס קיבלו פטנט לחיזוק הכיסים עם מסמרות נחושת. זה יצר את הג'ינס המוכר.
במחצית השנייה של המאה ה-20 גלוריה ואנדרבילט עיצבה ג'ינס מיוחד לנשים.

ג'ינס משדרים חופש ונעורים. בחלק מהמקומות הם סימנו "תרבות מערבית" ונערים חיפשו אותם גם מחוץ למדינותיהם.

כדי לתת לג'ינס מראה בלוי משתמשים בשיטות כמו שטיפה באבן (stone washing) ושימוש באנזימים (חלבונים שמשנים את הבד). שיטות אלה צורכות המון מים ומשתמשות בכימיקלים. יש טכנולוגיות חדשות שמנסות לחסוך מים, כמו שטיפה באוזון ולייזר לציור על הבד.

תעשיית הג'ינס חשובה לכלכלות רבות. לפעמים עובדים במפעלים מקבלים שכר נמוך. יש גם זיהום מים בגלל צבעים ותהליכי כביסה. כחלק מהפתרונות מעודדים לתקן בגדים, להשתמש בבגדים יד שנייה ולממחזר בד.