ג'ש (בערבית: אַ-ג'יש, בסורית: ܓܫ) נקראת גם גוש חלב בעבר. זהו יישוב בגליל העליון, בגובה 700, 840 מטר, מצפון־מערב לצפת על כביש 89. זוהי המועצה המקומית היחידה בישראל שרוב תושביה הם נוצרים־מרונים. מרונים הם זרם בנצרות המזרחית הקתולית שמקורו בלבנון. לצד המרונים יש גם מיעוטים של מוסלמים ונוצרים־מלכיתים.
היישוב העתיק נקרא גוש חלב והיה בו ישוב יהודי מימי הבית השני. במרד הגדול שנת 67 ביתר על המורדים באזור היהודי, והעיר נזכרת אצל יוסף בן מתתיהו בשם "גיסקלה". בתקופות מאוחרות יותר המקום נקרא ג'וש או ג'יש. עד ימי הביניים מוזכר ככפר יהודי גדול.
בראשית המאה ה־18 יושב הכפר מחדש על ידי נוצרים מרונים וקתולים, לצד מספר משפחות מוסלמיות. מסורת מקומית מקשרת משפחות מסוימות במקור יהודי בשם שאול. רעידת האדמה של 1837 הרסה את רוב הבתים והמיתה כ־200 תושבים; לאחריה חודשה ההתיישבות.
בתקופה המודרנית נרשמו תהליכים משמעותיים: ב־1945 חיו בכפר כ־1,090 אנשים; לפני 1948 הייתה רוב מוסלמית. הכפר נכבש בידי צה"ל ב־29 באוקטובר 1948 במבצע חירם. לאחר המלחמה עזבו רוב המוסלמים, ומגיעים אליו פליטים נוצרים מכפרים שנפגעו, בין היתר מבירעם. בשנות ה־50 נערכו ניסיונות הגירה ותוכניות שונות שלא צלחו. ב־1963 הוכר היישוב כמועצה מקומית.
בכפר נמצאים שרידי בית כנסת עתיק ומאזוליאום מבית קברות יהודית עתיקה. קיימים גם קברים המיוחסים לשמעיה ולאבטליון, חכמי הסנהדרין.
היום רוב התושבים הם מרונים. חלק מהם מזהים עצמם כארמים. ארמים כאן משמעותם קבוצת זהות שהחיה שפה ומנהגים מיוחדים.
תושבי ג'ש דוברים ערבית כשפת אם. רבים גם מדברים עברית. כמה משפחות מדברות ארמית חדשה (סורית). ההוראה בבתי הספר היא בערבית. בשנת 2014 הוכר מעמדם של אנשים שהתיימרו לזהות כארמים. יש יוזמות לשימור ארמית, כולל גן ילדים דובר ארמית.
ג'ש (גוש חלב) היא מועצה מקומית בגליל העליון. היישוב גבוה, כ־700, 840 מטר מעל הים. רוב התושבים הם נוצרים מרונים. מרונים הם נוצרים שמקורם בלבנון. יש גם מוסלמים ומלכיתים.
פעם קראו לעיר גוש חלב. שם זה מופיע גם אצל ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו. לפני הרבה שנים התגוררו שם יהודים. נמצאים במקום שרידים של בית כנסת וקבר עתיק.
ב־1837 רעש אדמה חזק הרס בתים והרבה אנשים נפגעו. ב־1948 במהלך המלחמה הכפר נכבש. לאחר מכן רבים מהמוסלמים עזבו, ונוצרים מפורקי כפרים קרובים עברו לגור בג'ש. ב־1963 הוכר המקום כמועצה מקומית.
תושבי הכפר מדברים ערבית. רבים גם יודעים עברית. כמה משפחות מדברות ארמית. ארמית היא שפה עתיקה.
חלק מהתושבים חשו שהם ארמים. בשנת 2014 המדינה הכירה בקבוצה הזו. יש מאמצים ללמד את השפה הארמית כבר בגיל קטן.
תגובות גולשים