גוואחירה

הגוואחירה (Guajira) היא סגנון מוזיקה קובנית מסורתית. היא נשענת על כלי מיתר ושירה טרובדורית, במורשת הספרדית.

הגוואחירה נקראת על שם אזור חקלאי בקובה שבו נולדה. בתחילה זו הייתה מוזיקת איכרים עממית. החקלאים ניגנו אותה בעבודה במטעי הסוכר והטבק. בשנות ה־30 של המאה ה־20 הסגנון חדר לזרם העיקרי של התרבות הקובנית. חשוב בזאת היה נגן הגיטרה והמּלחין גווילרמו פורטבלס, שסגנונו הזך כונה "גוואחירה סלונית". כיום יש רק כמה להקות שמבצעות גוואחירה, ואחת הבולטות שהכניסה את הסגנון לעיני הקהל הבין־לאומי היא Buena Vista Social Club, למשל בשיר "El Carreteo" (״העגלון״).

הגוואחירה בדרך כלל אקוסטית ונשמעת על מקצב סימטרי 4:4 אירופאי, בשונה מהרוב של המוזיקה הקובנית. הכלי המרכזי הוא הטרס, כלי מיתר קובני שמנגן דפוסי ליווי חוזרים. הוא מנגן חזרתיות דומה ל"מונטונו" בסון (כלומר חזרה מקצבית), אבל עם השפעות ספרדיות ופריטה מהירה וצביטה של המיתרים. מופיעים גם גווירו, כלי הקשה מתכתי או מקשתי הפולסי מקצבים, ולעיתים תופי בונגו.
השירה בנויה כך: הזמר הראשי שר בית, וזמרי הליווי שרים פזמון חוזר הנקרא "קורו". לעיתים השירים מסתיימים בשיא ברור, ולעיתים פשוט נמוגים, כי המילים מסורתית־עממיות ולעתים מועלות ללא כתיבה מראש. בשירה יש לעתים שריקות ודיבור רקע של זמרי הליווי. הנושאים העיקריים הם חיי האיכרים, השאיפות שלהם וחוויות היומיום.

הגוואחירה היא מוזיקה מקובה. היא נשמעת עם כלי מיתר ושירה פשוטה.

הסגנון נולד באיזור חקלאי שנקרא גוואחירה. זו הייתה מוזיקה של איכרים בעבודה במטעים של סוכר וטבק. בשנות ה־30 נגן בשם גווילרמו פורטבלס עזר להפוך את הגוואחירה לפופולרית גם בערים. היום רק כמה להקות עושה את זה. דוגמה ידועה היא Buena Vista Social Club עם השיר "El Carreteo" (העגלון).

הגוואחירה נשמעת בדרך כלל על מקצב של ארבע פעימות. הכלי החשוב הוא הטרס, כלי מיתר. משתמשים גם בגווירו, כלי הקשה קטן, ובבונגו, תופי יד קטנים. בשירים הזמר הראשי שר והליווי חוזר על פזמון, שנקרא "קורו" (פזמון חוזר). לפעמים יש שריקות ודיבור רקע. המילים בדרך כלל מדברות על חיי האיכרים והחלומות שלהם.