גולי אצ"ל ולח"י היו אנשי המחתרות אצ"ל (ארגון צבאי לאומי) ולח"י (לוחמי חירות ישראל), שנעצרו וגורשו על ידי השלטון הבריטי בין 1944 ל־1948. הם נשלחו ב־12 שילוחים למחנות מעצר באפריקה, בעיקר ליד אסמרה (אפרטיאה), לקרתגו בסודאן ולגילגיל בקניה. הגולים הושבו לארץ ביולי 1948, כחודשיים לאחר קום המדינה.
הבריטים החליטו לגרש את העצורים בגלל הקצנת המחתרות והמלצת בכירים בממשל המנדט (שלטון בריטי בארץ). הגירוש בוצע ב־19 באוקטובר 1944 במבצע פתע שכונה "כדור שלג". בגל ההתחלתי גורשו 251 עצורים. בסך‑הכל הועברו 439 איש, כחצי מכלל עצורי המחתרות. רובם היו מאצ"ל, ולחלקם לח"י.
הבריטים קיוו שהגירוש יחליש את המחתרות ויהווה הרתעה. המחתרות הגיבו בזעם ותיארו את הגירוש באופן קשה, אך לא הצליחו לשחרר את כל העצורים. היישוב הגיב בתחילה באופן בולט פחות, מה שעורר חשד בקרב העצורים כלפי הסוכנות.
אנשי אצ"ל פנו לבג"ץ (בג"ץ הוא בית משפט עליון בשבתו כבית דין שיפוטי מיוחד). בית המשפט קיבל חלק מטענותיהם וקבע שאין למדינה סמכות לעצור אנשים מחוץ לגבולה. עם זאת, נקבע שהמעצר כשר כי אריתריאה אכפה אותו בצו משלה. זו הייתה תערובת של כישלון מעשי וניצחון מוסרי. כמה עצורים ניסו לברוח, וביניהם אריה בן־אליעזר ויצחק שמיר.
התנאים במחנות היו קשים בעיקר בגלל המרחק מהמשפחה וחוסר באביזרים בסיסיים כמו ספרים וביגוד. העצירים דרשו בשר כשר (בשר המוכן לפי דיני הכשרות) ומונו רבנים במספר מחנות. במחנה קרתגו סבלו במיוחד מהחום והמחסור במים. בגילגיל בקניה היו תאים חשוכים, יתושים ובעיות ביוב. במרי מאסרו שיפר המפקד בסוף את התנאים. בזמן המעצר התקיימה פעילות חינוכית, כולל חוגים ולימודים באמצעות התכתבות עם אוניברסיטאות בריטיות.
ב־17 בינואר 1946 במחנה בסמבל ירו חיילים סודאנים והרגו שני עצירים ופצעו רבים. האירוע החל לאחר שאחד העצורים סירב לפקודה לעזוב את הגדר. כאשר הובא עיכוב בטיפול הרפואי, פרצו העצירים והשומרים ירו. הבריטים סירבו לאפשר חקירה צבאית עצמאית, אך שלחו את הרב הרצוג לבירור. התקרית עוררה זעם ביישוב.
בסיומה של מלחמת העצמאות והקמת המדינה נמשכו הדיונים על השבת העצורים. חששות בריטים כללו את תקופת ההפוגה ואת המעבר בתעלת סואץ. בסופו של דבר הוחלט שהעצורים, אז אזרחי ישראל, יוכלו לשוב. ב־9 ביולי 1948 הפליגה ספינה עם הגולים וחזרה איתם ארצה. רבים מהם הצטרפו במהרה לשדות הקרב במלחמת העצמאות.
גולי אצ"ל ולח"י היו לוחמים שנעצרו על ידי הבריטים. אצ"ל זה קיצור לארגון צבאי לאומי. לח"י זה קיצור ללוחמי חירות ישראל.
הבריטים העבירו אותם למחנות רחוקים באפריקה. המחנות היו ליד אסמרה, במדבר סודאן ובקניה. הם הוחזקו שם שנים ומסרו מעט חפצים מהבית.
התנאים היו קשים. היה חם, מעט מים, ומחסור בכלים אישיים. העצורים דרשו בשר כשר וקיבלו אותו בסופו של דבר. היו גם שיעורים ומכתבים לאוניברסיטה ללמוד.
במחנה אחד, בשנת 1946, ירו השומרים והרגו שני עצורים. זה הכעיס את היישוב.
בסוף, אחרי הקמת המדינה, הם הורשו לחזור הביתה. ב־9 ביולי 1948 הפליגה ספינה והביאה אותם חזרה. רבים מהם נכנסו להילחם במלחמת העצמאות מיד אחרי החזרה.
תגובות גולשים