יעקב סיקא אהרוני (21.2.1921, 21.11.2022) היה לוחם אצ"ל (הארגון הצבאי הלאומי), עיתונאי, מחנך, פובליציסט, משורר וסופר ישראלי. הוא נולד במאה שערים למשפחה שעלתה מאיראן, וגדל בין עשרה אחים.
כחבר בתנועת הנוער בית"ר, הצטרף לאצ"ל בגיל 17 והיה מהמקים של "היחידות המיוחדות". משפחתו הייתה מעורבת בפעילות המחתרת, ובבית הכנסת המשפחתי בנפת נתניה היו מחבואים של הארגון.
אהרוני השתתף בפעולת האצ"ל בעיראק, שבזכות צעדים אלה נכנסו כוחות בריטיים והקהילה היהודית ניצלה מפרעות שנקראו הפרהוד (פרעות נגד יהודים בעיראק). בפעולה זו נהרג מפקד האצ"ל דוד רזיאל, ואחרים כמו יעקב מרידור ויעקב טרזי היו מעורבים גם הם.
בעת המנדט הבריטי נמנה עם אלו שתקעו שופר (קריאת קרן סל) בכותל המערבי, למרות איסור השלטון. המנהג הזה התקיים כמעשה מחאה אחרי איסורים שהוטלו על תקיעת שופר במוצאי יום הכיפורים.
במהלך שנות ה-40 פיקד ולקח חלק בכמה פעולות נגד משטרה ומתקנים של השלטון, ביניהן תקיפת מטה המשטרה ופעולות נוספות ב-1944, 1945. במאי 1945 נחטף ונחקר על ידי גורמי ימין ושוחרר או הוסגר לבריטים, שהגלו אותו למחנות מעצר בסודאן, קניה ואריתריאה. חזר ארצה ב-12.7.1948.
עם הקמת המדינה גויס לצה"ל ושירת כאיש הדרכה בחיל התותחנים. סיים לימודים באוניברסיטת תל אביב בספרות ותנ"ך, ועבד כמורה, מחנך ומנהל בתי ספר. הוא יצא בשליחות חינוכיות ברחבי העולם ועבד גם במאמצים להצלת יהודי איראן לפני עליית ח'ומייני לשלטון.
אהרוני שימש חבר מועצת עיריית רמת גן ונבחר יקיר העיר. כתביו כללו סיפורת, שירים ומאמרים שפורסמו בעיתונים מרכזיים כמו מעריב וידיעות אחרונות. קיבל את אות "קסת הזהב" מאגודת הסופרים, וחלק מספריו מומלצים לתכנית הלימודים של משרד החינוך.
נפטר ב-21 בנובמבר 2022, בגיל 101, ונקבר בבית הקברות סגולה בפתח תקווה. הנשיא יצחק הרצוג ציין כי חייו היו "קודש לעמו ולמדינתו".
אהרוני התחתן עם רחל אהרוני לבית אבישר, לוחמת אצ"ל. לזוג היו חמישה ילדים. בין ילדיו: מיכל אהרוני רגב (סופרת) ודוד רזיאל אהרוני (אדריכל). אחרים ממשיכים בעשייה ציבורית, חינוכית ומשפטית.
כתב סיפורת קצרת טווח, שירים ומאמרים בלשון ירושלמית שמושפעת ממסורת תלמודית והלכתית. עבודתו הספרותית זיכתה אותו בהוקרות ובשיבוצים בתכניות לימוד.
יעקב סיקא אהרוני (1921, 2022) היה לוחם וסופר ישראלי. הוא נולד במאה שערים למשפחה שעלתה מאיראן.
כשהיה צעיר הצטרף לאצ"ל (קבוצה של לוחמים) ועזר להציל יהודים בעיראק בזמן פרעות שנקראו הפרהוד. הוא גם תקע שופר (קרן צבי מנופפת) ליד הכותל המערבי למרות שאסרו אז.
בשנים שלפני קום המדינה הוא השתתף בכמה מבצעים מסוכנים. בשנת 1945 הוא נלקח ונכלא על ידי אותם גופים שלטוניים, והוגלה למחנות מחוץ לארץ. חזר הביתה ב-1948.
אחרי הקמת המדינה שירת בצבא כמדריך תותחנים. למד באוניברסיטה, ועבד כמורה ומנהל בתי ספר. נסע למדינות אחרות כדי ללמד ולעזור, ושירת גם במשימות להצלת יהודים מאיראן.
נישא לרחל. היו לו חמישה ילדים. אחת מבנותיו היא סופרת.
כתב סיפורים, שירים ומאמרים. זכה בפרס בשם "קסת הזהב" על כתיבתו.
