גז עצבים

גז עצבים הוא חומר לחימה כימי המבוסס על תרכובות זרחן אורגניות. רבות מהן נוזליות בטמפרטורת החדר.

הן פועלות על ידי חסימת האנזים אצטילכולין אסטראז (אנזים שמפרק את הנוירוטרנסמיטור אצטילכולין, החומר שמעביר מסרים בין תאי עצב). חסימה זו מונעת פירוק של אצטילכולין, וכתוצאה השרירים נשארים מכווצים ולא מרפים.

לפי החלטת מועצת האו"ם 687, נשק כימי כולל גזי עצבים מסווג כנשק להשמדה המונית. ייצורו ואגירתו אסורים מאז 1997.

תסמיני הרעלה כוללים כיווץ האישונים, הפרשת רוק ותפליטים, קוצר נשימה, פרכוסים, אובדן שליטה על סוגרים ובלבול. השיתוק של שרירי הנשימה עלול לגרום למוות אם לא מטפלים.

חשיפה מתרחשת בדרך כלל בשאיפה של תרסיס או אדים, אך גם במגע בעור. לכן יש להשתמש במסכת אב"כ ובחליפת מיגון בעת חשיפה אפשרית.

טיפול מהיר יכול להציל חיים. מתן זריקת אטרופין מיד לאחר חשיפה מפחית את ההשפעה המזיקה. אטרופין הוא אנטגוניסט מוסקריני, הוא חוסם רצפטורים מוסקריניים של אצטילכולין וכך מפחית פעילות יתר של הנוירוטרנסמיטור.

דוגמאות ידועות של גזי עצבים הן סארין ו-VX.

גז עצבים הוא חומר כימי מסוכן. לעתים הוא נוזל בטמפרטורת החדר.

הוא חוסם אנזים בשם אצטילכולין אסטראז. אנזים זה מפרק חומר שנקרא אצטילכולין. אצטילכולין הוא חומר שעוזר לשרירים לזוז.

כשהאצטילכולין לא מתפרק, השרירים נשארים מכווצים. זה גורם לעיניים צרות, רוק מוגבר וקושי לנשום. לפעמים יש גם פרכוסים.

מגע בעור או שאיפה של אדים עלולים להרעיל. יש להשתמש במסכת גז ובבגדים מיוחדים כדי להגן על הגוף.

טיפול מהיר חשוב. נותנים אטרופין, תרופה שחוסמת חלק מההשפעה של האצטילכולין.

סארין ו-VX הן שתי דוגמאות מוכרות.